לכל אחד בעולם יש נקודת מבט יחודית, את הדרך המיוחדת שלו להתבונן על העולם. זה חלק ממה שמייחד כל אחד, ודרכו הוא מביא את הברכה המיוחדת שלו לעולם.

כשאדם נעול בתפיסה מסוימת, אודות עצמו, אודות ההתנהלות שלו ואודות המציאות, והוא לא פתוח להכיר בעוד תפיסות ודרכים. הוא הופך לשבוי, ומאבד את ההכרה כמה הוא חופשי לבחור תמיד, מה מתאים ונכון, לו ולעולם, בכל סיטואציה. הוא רואה ומפרש דברים באופן מסוים ומצומצם ומגיב בתגובות קבועות וצפויות. לעומת זאת, כשאדם משוחרר ולא שבוי ב'קונספציה' מסוימת על עצמו הוא משוחרר לבחור באמת.

הגר"א מלמד כי האדם השלם אוחז במידות הפוכות, כלומר, אדם עם מידות טובות מכיל בתוכו את כלל המידות, ויכול להפעיל ולפעול ע"פ המידה המתאימה בכל מקום ובכל זמן, כפי שמופיע בדבריו הבאים:
"…לפי שאין השלימות נכרת באדם אלא כשיש לו שתי מידות הפוכות, כגון מידת רחמנות ואכזריות, לפי שכשהאדם נוהג במידה אחת אין מוכרח לומר שהוא צדיק, אלא יש לומר שכך הוא טבעו , אבל כשיש לו שתי מדות הפוכות כגון רחמנות ואכזריות, אז מוכח שהוא צדיק…"

האתגר שלנו הוא לבחור מקום בו אנו יוצאים מאיזור הנוחות שלנו. לעשות משהו שהוא שונה ואפילו הפוך מהאוטומט שלנו. (מזכירה – צעד קטן). מה ה"מקום המקובע" שלך, התגובה הקבועה, ומה את בוחרת לנסות אחרת.

שולחת כהשראה סרטון על מישהו שממש אתגר את עצמו להתמודד עם מה שתמיד נמלט ממנו…תהנו!

מה למדתי ממאה ימים של דחיה: https://www.ted.com/talks/jia_jiang_what_i_learned_from_100_days_of_rejection?language=he