
בביטחון או בפחד
_____ *ההבדלה מציידת אותנו בכל שבוע מחדש בהבנה שיש 2 מצבים – בטחון או פחד, ושאנחנו צריכים לבחור שוב ושוב איפה אנחנו מתמקמים.* _______ לפני
_____ *ההבדלה מציידת אותנו בכל שבוע מחדש בהבנה שיש 2 מצבים – בטחון או פחד, ושאנחנו צריכים לבחור שוב ושוב איפה אנחנו מתמקמים.* _______ לפני
היום בבוקר אנחנו בכלל אמורים להיות בסעודת הודיה. שמחה גדולה של תינוקת מתוקה, שנולדה פגית ועכשיו כבר שמנמנה קטנה. במקום קיבלנו במתנה תמונה של אבא
בוקר אחד אודי אמר לי – 'אני נוסע עכשיו לצבא'. זה היה יום שהוא לא היה אמור להיות שם, אז מיד הבנתי ואמרתי לו –
דמיינו לרגע שכל אחד נולד עם בלון, ובמשך כל החיים שלו, כל שעליו לעשות, במשך 120 שנה הוא להקפיץ את הבלון שלו, ולוודא שהבלון לא
לִהְיוֹת רוּת צְעִירָה, וְאַמִּיצָה, מִבֵּית הַמְּלוּכָה, צוֹעֶדֶת לָהּ בַּמַּסָּע. בִּנְחִישׁוּת וּבְהַתְמָדָה, לֹא חָשְׁשָׁה וְלֹא נִמְנְעָה. הִשְׂכִּילָה לְוַתֵּר עַל כָּבוֹד וְיוֹקְרָהּ, וּמֵהַמְּיֻתָּר בְּעֲבָרָה נִפְרְדָה. צַעַד אַחֲרֵי
זה נכון שכל חתונה היא מרגשת, אבל לפני כמה זמן הייתי בחתונה בה התרגשתי במיוחד. לאורך כל החופה לא הפסקתי לחשוב על אותו היום בו
יום ירושלים, 37 שנה ליום העלייה שלנו לארץ. אני רוצה להקדיש לאבא ואמא שלי את המילים הבאות. כי למרות שגוגל מפות כתב לי *לא מצאנו
לפני כמה זמן ישבה אצלי משהי בקליניקה. היא היתה כל כך עייפה ועמוסה, ואמרה שהיא לא ישנה. כשהיא תיארה לי כמה היא ישנה ביממה הבנתי
ראיתם פעם ילדים קטנים חותכים לראשונה עם סכין? בדרכ' יש להם איזה חיוך רחב על הפנים, חיוך שאומר – 'איזה כייף אני גדול וסומכים עלי'!
לפני כמה זמן כשניקיתי את המקפיא, היתה לי תובנה מאד משמעותית שהולכת איתי כבר תקופה… ____________ לפני כמה זמן הייתי צריכה לטפל במקפיא שהיה מלאאא
גם כשנדמה לנו שהכל אבוד ואין תקווה, יש לנו את רבי עקיבא… | לג' בעומר תשפ'ה _______ תחשבו רגע על רבי עקיבא. אדם שרק בגיל
מפעם לפעם אנחנו נוסעים לבאר שבע להחלקה על קרח עם הילדים. כיון שכבר עשיתי את זה לא מעט פעמים, אני כבר יודעת שלוקח לי זמן
זה תמיד מעבר מורכב ולא פשוט מיום הזיכרון ליום העצמאות, ועוד יותר בשנה שכזאת, בעיצומה של מלחמה, עם אחים בשבי וכל כך הרבה משפחות שכולות,
רָצִיתִי לוֹמַר – 'אֲנִי מְבִינָה', אֲבָל אוּלַי רַק נִדְמֶה לִי, וַאֲנִי לֹא מְבִינָה בִּכְלָל. רָצִיתִי לוֹמַר- 'אַתֶּם גִּבּוֹרִים', אֲבָל מִי אֲנִי שֶׁאֶתֵּן צִיּוּנִים. רָצִיתִי לוֹמַר
פעם, לפני הרבה שנים שכחתי את הקוד הסודי שלי לאשראי. לקח לי הרבה זמן להשקיע את המאמץ כדי לשחזר אותו כי איכשהוא הסתדרתי. אז לפני
לפני כמה זמן טיילנו עם הילדים. בסיום הטיול, אחרי שהעמסנו את האוטו, וכולם התיישבו להם, טוב כמעט כולם, הגברת בת ארבע המשיכה לעמוד מחוץ לאוטו.
סבתא שלי היתה – עדינה, אצילית, בשלנית מעולה, וניצולת שואה. בתנועות עדינות, וחרוצות, עשתה את מלאכתה, שעה אחרי שעה. ממעט יצרה שפע, בלי להתלונן, בהכנעה
אפשר לומר שזה חוב מלפני החג, אבל זה לא באמת נכון, כי מה שאני הולכת לספר בעיני קשור לכל יום. מעשה שהיה כך היה, שהיה
לִפְעָמִים, צָרִיךְ לָקַחַת אֲוִיר, וְלִקְפֹּץ לַמַּיִם. פָּשׁוּט לְהָעִיז לְהַסְכִּים לְנַסּוֹת, בְּלִי לָדַעַת מָה יִהְיוּ הַתּוֹצָאוֹת. לְהַשְׁתִּיק אֶת הַקּוֹלוֹת הַמַּחֲלִישִׁים, אֵלּוּ שֶׁהוֹפְכִים אוֹתָנוּ – לְנִמְנָעִים, אֵלּוּ
| מחשבות לקראת בדיקת חמץ זה היה לפני כמה שנים, שקלטתי כמה מתח יש בי בבדיקת חמץ. עוברים – מסתכלים – מחפשים בכל פינה –
הרבה אנחנו מתאמצים בחינוך הילדים שלנו. אנחנו מלמדים, מסבירים, מראים… מתברר שאנחנו מחנכים אותם לא רק כשאנחנו מלמדים אותם מה נכון או לא נכון, ולא
אני ממש רוצה שיהיה נעים בבית | מחשבות לקראת ליל הסדר 'אני כל כך רוצה שתהיה אוירה נעימה בבית לפני פסח', היא אמרה. 'כל שנה
רָצִיתִי לְהַבְרִיק אֶת כָּל הַחַלּוֹנוֹת, שֶׁהַכֹּל יַעֲמֹד פֶּלֶס בָּאֲרוֹנוֹת. רָצִיתִי לְשַׁחְרֵר מֵהַבַּיִת אֶת הַמְּיֻתָּר, וּלְהַגִּיעַ מַמָּשׁ לְכָל דָּבָר. רָצִיתִי, וַאֲנִי עָדִין רוֹצָה, אֲבָל פֶּסַח בְּשָׁבוּעַ