"אז אנחנו בעצם עוברים פה תהליך זוגי, וגם אישי בו זמנית." אמר לי אחד האנשים בקליניקה השבוע, והמשיך- "תקשיבי, זה ממש מודל מענין, ואני רואה

כשהייתי סטודנטית לתואר הראשון, למדתי תנ"ך ויעוץ חינוכי. באחד הקורסים, כשרצו להכין אותנו איך להכין שיעור בתנ"ך, בחרו כמה פרקים שעל פניו הכי משמעממים ומשמימים

רציתי שהכל יעמוד במקום, גם בארון, וגם בסלון, וכמובן שיהיה פיקס בניקיון. רציתי שהכל יהיה מסודר, גם במחשבות, וגם בתחושות, ממש בכל הרגשות. רציתי שתהיה

לא תודה, אני מסתדרת, באמת, לא צריכה. יכולה לבד, העסק בשליטה, אין צורך, תודה על ההצעה. מכירה את הלא צריכה? איך בהנף של יד, מנפנפת

צעירה, ואמיצה, מבית המלוכה, צועדת לה במסע. בנחישות ובהתמדה, לא חששה ולא נמנעה. השכילה לוותר על כבוד ויוקרה, ומהמיותר העברה נפרדה. צעד ועוד צעד לקחה,

לרגע שימי בצד, את עוגת הגבינה, וקליעת החלה. את ערימות הכביסה, והשמרטוט לשטיפה. תתקשטי, תתרגשי, תזקפי קומה, והיי בטוחה, אנחנו לקראת ההצהרה, הולכות לומר –

לפעמים, כל מה שצריך, זה לפספס מדרגה, כדי לעשות עצירה. לפעמים כל מה שצריך, זו נפילה קלה, כדי לתת לדמעה, את אפשרות ליציאה. לפעמים, מרוב

יום ירושלים, 36 שנה ליום העלייה שלנו לארץ. אז לכבוד ל"ו שנים שלנו פה בארץ ישראל הקדושה, ביום הזה שאני מודה על הזכות לגדול ולחיות

תחשבו רגע על רבי עקיבא. אדם שרק בגיל ארבעים התחיל ללמוד קרוא וכתוב, ובמסירות עצומה בנה את עצמו. אדם שהלך ללמוד 12 שנה וחזר הביתה

הסיפור הזה קרה לי לפני הרבה שנים בגלגול אחר שלי, כשהייתי מורה, לפני שצללתי עמוק לתוך מה שאני עושה היום. יום אחד, תלמידה נתנה לי

יש איזה אשליה, בחינוך ילדים, (אבל ממש לא רק), שיש לנו שליטה על הילדים. הכי קל לראות את זה במפגש עם הורים צעירים. אני כל

'אני ממש מסודרת. אבל ממש. סדר זה סופר חשוב לי, ויש לי שיטות ארגון, וקופסאות לאחסון, ולכל דבר יש מקום'. 'ובפועל – הבית שלי בבלאגן

רוצה לסכם – את הימים שעברו, לספר על הרבה תפוחי אדמה, שנקנו, קולפו ונאכלו. רוצה מילים פשוטות, מילים שמספרות, כאלה שעסוקות בשטויות. אבל הלב שלי

עדינה, אצילית, בשלנית מעולה, וניצולת שואה. בתנועות עדינות, וחרוצות, עשתה את מלאכתה, שעה אחרי שעה. ממעט יצרה שפע, בלי להתלונן, בהכנעה היתה, מול מה שקיבלה.

הגיע הזמן, כך לפחות חשבתי, שהם כבר סוף סוף יפגשו. הגיע הזמן, שהם – זה את זה יכירו. הם גרים באותו המקום, חולפים אחד על

את סיפור האתר שלי, שאני שולחת היום, אני מתכננת כבר הרבה זמן לספר לעולם, עם לינק לאתר, אבל כל הזמן חיכיתי שזה יהיה מוגמר, שזה

שאני אגיד או שהם יקשיבו?   הרבה אנחנו עסוקים ומתאמצים בחינוך הילדים שלנו. אנחנו מלמדים, מסבירים, מראים… אבל אנחנו מחנכים אותם לא רק כשאנחנו מלמדים

רציתי להבריק את כל החלונות, ושהכל יעמוד פלס בארונות. רציתי לשחרר מהבית את המיותר, ולהגיע ממש לכל דבר. רציתי, ואני עדין רוצה, אבל פסח בשבוע

יש לנו בגינה גם עץ שזיפים. הוא העץ הגבוה ביותר בגינה, והיו שנים בהם הוא הוציא הרבה מאד פירות. אבל אז קרה לו משהו, והרבה