לפני הרבה שנים, התיישבנו לליל הסדר, והתמלאתי בבאסה. תחושת אכזבה מילאה אותי. שוב לא עברתי על ההגדה ואני נוחתת לתוך החג הזה, שאמור להיות מרומם ומשמעותי ללא הכנה רוחנית, וזה כל כך המוני, ולא יהיה יחס מותאם לילדים, ו"והגדת לבנך" זו הרי מהות הערב הזה, לא?

ואז, במין רגע של חסד, אמרתי לעצמי: תראי איזה אלופה את. הילדים לבושים יפיפה, הבית נקי לפסח (ועוד היה מילואים בניסן😉) ואיזה זכות 4 דורות מסבים יחד סביב אותו השולחן, ואז התמלאתי בתחושה אחרת, חיובית, ואמרתי לעצמי נכון, יש פה "לא", אבל גם הרבה "כן" ובזה אני מתמקדת.

לכל מקום ולכל מפגש אנחנו מגיעים באופן ובהוויה מסוימת. אפשר ממש לזהות איך אנחנו מגיעים ו לתת להוויה הזו מילים.

אנחנו לא מגיעים באותה הוויה תמיד, אנחנו דינמיים. אנחנו מגיעים בזמנים שונים ולמקומות ומפגשים שונים באופנים שונים.

מה שמעניין ומדהים הוא ש אנחנו יכולים להשפיע ואף לבחור את ההוויה שלנו.

ואיך??

בראש ובראשונה לזהות איפה אני נמצאת? מה ההוויה שלי? רגועה? מפוחדת? בטוחה? מהססת? מתרגשת? שמחה? וכו'.

בשלב הבא לשאול את עצמי: באיזה הוויה אני רוצה להיות כדאי ממש להתחבר לרצון הזה כמה שיותר. לדמיין איך ארגיש, איך אעמוד? אם ממש אהיה בהוויה הזו מה תהיה התחושה שלי הגופנית והרגשית? לראות מול העיניים איך אתנהל בהוויה זו..

לפעמים עצם התעוזה לדמיין אופציה חדשה, סוללת דרך חדשה ופותחת פתח להתחדשות, ומאפשרת להיות במקום אחר לגמרי.

לקראת מפגשים בכלל, ולקראת ראש השנה בפרט מזמינה אתכן לחשוב איך אתן רוצות לעמוד בפניו ובכלל להיות.

אז איזה הוויה את רוצה לשנה החדשה?

…
ותודה לאסתריא איזנברג היקרה, על ההכרות ונתינת שם עבורי למושג המופלא הזה, שמאפשר עולם ומלואו של חידוש והתחדשות.