מה קשה עכשיו?? מה זו השאלה ההזויה הזו??? מלחמה!!

המפגשים בקליניקה תמיד מתחילים עם הניסיון (שלי – שלנו) לברר מה בעצם הבעיה או הקושי שהביא את מי שהגיע?

נו, מה ככ' מענין באמירה הזו? זה הרי ברור שצריך לדעת מה הבעיה כדי לנסות לעשות איתה משהו..

אבל זה לא כל כך פשוט, יש פה משהו עמוק שאני מקווה שאני אצליח להסביר אותו.

…
יש תמיד את הסיפור.
'אני בחרדות..'
'אני מתפוצצת כי הבן שלי…'
'אני לא מוצאת את עצמי..'
'אני לא מצליחה …'
'בעלי ככה ..'

אבל הסיפור הוא רק שער כניסה, ונקודת התחלה ראשונית, להבין מה הבעיה.

תמיד צריך להבין מה הבעיה שלי שם? למה זה בעיה בשבילי? מה קשה לי בדבר הזה.

הרבה פעמים עולים לאנשים כל מיני תשובות, ודווקא היכולת לזכך מה בדיוק הנקודה מבין כל מה שעולה, או מה חורז את כל הדברים, היא מה שסוללת לנו את הדרך בה נלך, ומה כדאי לעשות כדי לעזור ולהביא מזור.

…
עכשיו מלחמה.
זה לא מספיק להגיד – קשה לי כי יש מלחמה. כי לכל אחד קשים דברים אחרים במלחמה.

לחלק הדאגה,
לחלק הלא נודע.
לחלק קשה כי הם מרגישים בשוליים של העשייה, ולא משמעותיים, ולאחרים הלבד.

אני יכולה להמשיך ברשימה ארוכה ארוכה, כי לכל אחד קשה משהו אחר.

מניחה פה הזמנה. שווה לנסות לשים את האצבע על הנקודה שלנו, כי כמו בפתגם הידוע, הרבה פעמים הבנת הבעיה היא כבר חצי הפתרון.

זה אף פעם לא בזבוז זמן, גם אם כמעט פגישה שלימה עוסקת בבירור הזה.

כי הדיוק הזה, היכולת לשים את האצבע בדיוק החוליה החלשה, בדיוק ברכיב החסר או הלא מתפקד, היא ברכה גדולה, ופתח לחסוך הרבה ברברת מיותרת והליכה באפילה.

…
זה אמנם מאד אישי הבירור הזה,
אך בכל אופן, יש כמה סוגיות קולקטיביות, שפוגשים הרבה מאיתנו עכשיו.

חולקת ברשימה שיצרתי הערב..
אולי היא תעזור לכם לדייק את האתגר שלכם, או לתת מילים למה שקשה לכם.

זה וודאי לא רשימה מלאה, שכוללת את הכל או מקיפה בכלל, זה רק מה שעלה לי תוך כדי ההצגה הקוסם מארץ עוץ, שתרמו פה בירוחם למשפחות המגויסים, ויצאתי אמא שווה שלקחתי את הילדים. 😅

אז מה קשה להרבה מאיתנו עכשיו??

▪️ המפגש עם הלא נודע.

כולנו עוברים עכשיו סדנא מרוכזת של החיים בלא נודע.

אנחנו לא יודעים עדין את מנין החללים, וגם לא היכן הנעדרים ומה קורה עם השבויים.

אין לנו מושג לא כמה זמן זה ימשך, כמה מחירים עוד נשלם, וכמה זמן אנשים יהיו מורחקים מביתם.

למשפחות לא ברור מתי המגויסים שלהם יגיעו הביתה, וגם מתי ואם יכנסו לעזה.
לא נודע. פשוט לא נודע.

▪️ ערעור של הבטחון שלנו.

כדי לחיות בעולם הזה, ולהבין את המציאות, כולנו מאמצים אמונות. חלקם מיטיבים איתנו וחלקם מגבילים אותנו. (זה לפעם אחרת).

להרבה מאיתנו, אולי לכולנו, התרסקו הרבה אמונות שהיו לנו שיצרו אצלנו בטחון..

אמונות כמו – הצבא ערוך לכל תרחיש, אנחנו חזקים, מיד יבואו לעזרתנו אם נזעיק עזרה, מדינת ישראל היא חזקה וכל יכולה, ושאסון בקנה מידה שכזה הוא כבר לא שייך ולא קשור אלינו…

▪️ כאב האובדן

כל כך הרבה אבידות, כל כך הרבה מעגלים נפגעו. זה באמת לא נתפס.

דיברתי אתמול עם אישה יקרה שאמרה לי שרק מהישוב שלה כמה בני נוער נרצחו במסיבה, ומתוך מעגל החברות המצומצם שלה, 3 ישבו שבעה כבר, ושנים מתוכם על 2 בני משפחה.

וזו לא אישה מהעוטף, ולא אישה מבארי או מנחל עז, שספגו כל כך.. ולא משדרות או אופקים, ולא ממשפחת השוטרים או החיילים. סתם אישה, יקרה וטובה מהעם שלנו…

ואנחנו עם שאוהב את בניו, וכשחייל אחד נהרג, או אזרח אחד נרצח בפיגוע, כל המדינה אבלה. וקשה, קשה עד התחושה שבלתי אפשרי לנשום ולעכל את האבדות הללו.

▪️ כולנו מגויסים

כמעט ואין משפחה עם מגויס אחד או שנים או יותר. פגשתי אמא עם 6 בנים מגויסים!!! וזה הרבה להחזיק בלב.

וזה הרבה להחזיק גם טכנית… נשים לביאות, שסגרו 3 שבתות לבד עם הילדים, לומדות ללכת למוסך, מטפלות בהכל, מנסות לשמור על שגרה, מנסות לשמור על אוירה טובה בבית… ואבות שהנשים שלהם מגויסים… וילדים שאמא לא נמצאת…
ומשפחות ששני בני הזוג מגויסים, ויש לא מעט כאלה…

▪️ וההדף… יש הרבה הדף

חולים שביטלו להם תורים עם רופאים כי הרופאים מגויסים, אנשים שגם ככה מתמודדים עם חרדות.. ועכשיו יש באמת סיבה וזה הכל מציף, אנשים שנחשפו למראות קשים מנשוא, ואנשים שיצאו לגלות מהבית, ואנשים שאין להם הכנסה ולא יודעים איך ישלמו במכולת ו.., ו… כל כך הרבה השלכות..

ואפשר עוד להמשיך את הרשימה…
אבל הרשימה באמת לא חשובה. מה שחשוב זה לשים אל האצבע על מה שמאתגר אותך, מה שבדיוק מוציא אותך מהשלווה שלך. ומתוך ההבנה הזו, להביא איך להביא לעצמך את מה שאת צריכה, כדי לעבור את התקופה הזו, כמה שיותר – אם אפשר לומר דבר כזה – כמה שיותר בבריאות ובשלווה.