השבת אנחנו נפרדים מספר בראשית, שהוא ללא ספק – בעיניים הסובקטיביות שלי – הספר היפה ביותר בתנ'ך.
לפני כמה זמן,
תפס אותי משהו פשוט כל כך, שאין אצלנו בעם ישראל מושג – אבי האומה, אלא אבות האומה. ואין אצלנו אמא אחת, אלא ארבע אמהות. יש לנו שלושה אבות וארבע אמהות.
אתם בטח שואלים –
'נו, ו…? מה המשמעות של הענין הזה? זה הרי דבר ידוע מאז ימי הגן…'
זה זרק אותי לכובע שלי כמנחת הורים, שם אני פוגשת הורים, הרבה מאד הורים. אחת התופעות הרווחות שאני פוגשת אצל הורים היא התחושה שהם לא מספיק.
לא מספיק סמכותיים,
לא מספיק רכים.
לא מספיק חווייתיים,
לא מספיק דוגמא אישית.
לא מספיק גמישים,
לא מספיק יודעים,
לא מספיק מבינים.
ובקיצור נמרץ – פשוט לא מספיק… (תשלימו את החסר).
באים האבות והאמהות של האומה, שכל כך שונים אחד מהשני. האבות והאמהות שהקשר שלהם עם הילדים שלהם היה כה שונה זה מזה. האבות והאמהות שהיו אנשים שונים ופעלו אחרת בעולם, והביאו בשורה ודגשים אחרים בעבודת ה'.
ויחד האבות והאמהות הקדושים אומרים לנו – *אין דגם אחד ויחיד להורות טובה ונכונה.* אין דרך אחת ויחידה להיות אמא, אין דרך אחת ויחידה להיות אבא.
ואני רוצה לשאוב מהאבות והאמהות שלנו, את היכולת לתת לעצמי להיות האמא שאני, והאמא שלי מתאים ונכון להיות, ולכל אבא ואמא בעולם, ממש לכל ההורים, את הכוח לבחור לדייק לעצמם את הדגם של ההורות שמתאים להם ולבית שלהם.
להתפלל, שנשכיל לזהות איזה הורה מתאים ונכון לנו להיות. ולהיות אנחנו במיטבנו, בלי אבל ובלי חבל.
בזקיפות קומה, ובידיעה ברורה, שהקב'ה בחר בדיוק את נשמות ילדינו להפקיד בידינו, ובדיוק אותנו להיות ההורים שאנחנו. הוא ידע מי אנו ומה כוחותינו, והוא מצפה מאיתנו להיות אנחנו ולא אף אחד אחר.
והלוואי וניפרד מכל משפטי ההשוואה, להורים האחרים ברחוב ובשכונה.
הלוואי שנפסיק להתעסק כל כך בשאלה במה אנחנו חסרים, ונפסיק להרהר מה עושים או לא עושים הורים אחרים, ונראה אותנו ואת ילדינו בעין טובה, בלי לפזול ובלי להסתכל בנעשה אצל השכנים.
…
כמו שלא ישאלו את זושא למה לא הוא לא היה משה רבינו, וישאלו את זושא, למה הוא לא היה זושא, ככה לא ישאלו אותנו למה לא היינו הורים כמו בבית של השכנים, אלא רק למה לא היינו האבא ואמא שמתאים ונכון שלנו..
