שְׁנֵי עֵצִים,
אוֹתוֹ הַזַּן,
נִקְנוּ בְּאוֹתָהּ מַשְׁתֵּלָה,
נִשְׁתְּלוּ בְּהֶפְרֵשׁ שֶׁל שָׁעָה קַלָּה.
שְׁנֵי עֵצִים,
אוֹתָהּ גִּנָּה,
אוֹתָהּ ירוחם,
אוֹתָהּ מַעֲרֶכֶת הַשְׁקָיָה.
אַחַת עֲרוּמָה,
אֵין סִימָן לִפְרִיחָה,
הַשְּׁנִיָּה כְּבָר מְנַצְנֶצֶת,
עִם פְּרִיחָה מַבְטִיחָה.
זוֹ לֹא שָׁנָה רִאשׁוֹנָה,
וַאֲנִי כְּבָר בַּעֲלַת נִסָּיוֹן.
יוֹדַעַת שֶׁשְּׁנֵיהֶם עוֹד יִפְרָחוּ,
עוֹד יִשְּׂאוּ בְּגַאֲוָה פְּרִיחָה מַדְהִימָה.
וְחָשַׁבְתִּי לְעַצְמִי,
שֶׁזֶּה גַּם כָּכָה עִם הַיְּלָדִים,
וְגַם כָּכָה עִם עַצְמֵנוּ.
לִפְעָמִים זֶה לוֹקֵחַ יוֹתֵר זְמַן,
לִפְעָמִים הַפְּרִיחָה לֹא נִרְאֵית כְּלָל בָּאֹפֶק,
לִפְעָמִים זֶה נִרְאֶה שֶׁיֵּשׁ מִי שֶׁעוֹקֵף בַּסִּבּוּב.
לִפְעָמִים כְּדַאי לִנְשֹׁם עָמֹק,
וּפָשׁוּט לִזְכֹּר –
הַשָּׂרָף עָלָה בְּכָל הָאִילָנוֹת.
הַפְּרִיחָה בּוֹ תָּבוֹא,
וּנְקַבֵּל אוֹתָהּ בְּשִׂמְחָה וּבְאַהֲבָה.
הַפְּרִיחָה בּוֹ תָּבוֹא,
וְהִיא תָּבוֹא –
בְּדִיּוּק בַּזְּמַן שֶׁלָּהּ.
____
משתפת באהבה במשהו שכתבתי בטו' בשבט בשנה שעברה, כשעץ אחד התחיל לפרוח והשני עדין לא…
