עַל כָּל הַדְּמָעוֹת שֶׁבָּלַעְתְּ, כְּאִלּוּ הָיוּ רַק חֵלֶק מֵהַמָּרָק. עַל כָּל הַדְּמָעוֹת שֶׁנָּתַתָּ לָהֶם לִזְלֹג, וְאִפְשַׁרְתָּ לְעַצְמְךָ גַּם לִכְאֹב. עַל כָּל הַפְּעָמִים שֶׁקִּדַּשְׁתָּ וְהִבְדַּלְתָּ, וְהֵיטֵב

רָצִיתִי כָּל כָּךְ לַעֲשׂוֹת, לְהִסְתַּעֵר, לָתֵת מֵעַצְמִי עוֹד וָעוֹד. רָצִיתִי, וְיָדַעְתִּי שֶׁאֲנִי יְכוֹלָה, וּלְהֵיטִיב רוֹצֶה. אֲבָל מָצָאתִי אֶת עַצְמִי עֲיֵפָה, עֲיֵפָה וּמַרְפָּה. הִתְגַּנְּבוּ לָהֶן מַחֲשָׁבוֹת,