לפני כמה שנים,

ברגע של אתגר עם אחד הילדים המתבגרים,
פנינו להתייעץ,
ולבדוק אולי אפשר לעשות משהו אחרת.

כי היה בלבול, ורצינו לעשות סדר,
 ולדעת שפועלים בחכמה,
באחריות ובאופן מקדם ומיטיב.

למרות שאני מנחת הורים הרבה שנים,
ושנינו עוסקים ביעוץ ועבודה עם אנשים,
אנחנו יודעים, גם להיעזר באחרים,
ומבינים שלא תמיד כל התשובות אצלנו.

בסוף אותה השיחה אותו אדם הוסיף משפט,
שבכלל לא היה קשור לשיחה, ואמר –
תדעו לכם שאותו דבר קורה אצל כולם,
ותסמכו עלי, אני יודע על מה אני מדבר.

המשפט הזה תפס אותי, 
פקח לי את העיניים לעובדה –
שאנחנו ההורים באמת לא מדברים ביננו.

אמרתי לעצמי –

שום דבר לא קורה סתם.

המשפט הזה לא נאמר לי לחינם.

באותו יום הבטחתי לעצמי שאני אפתח את הדלת.