קשה להאמין כמה זבל היה לפנות, וכמה היה לסדר אחרי פורים. החג הזה, כמה קצר, ככה בלאגן, חבל שלא צילמתי את כל שקיות האשפה שיצאו מהבית. בשושן פורים אחרי שחשפנו מחדש את הבית, ועשינו קצת לקראת פסח, עשינו כמו שמקובל בחגים – חציו לה' וחציו לכם – חציו לבית וחציו לכייף, ונסענו לבאר שבע להחלקה על קרח.
כיון שזה לא הפעם הראשונה שלי שם, אני כבר יודעת שלוקח לי זמן להיזכר איך מחליקים ולהתמלא בבטחון.
התחלתי לאט, מהוססת, וצברתי אומץ. נזכרתי שבפעמים עברו, גיליתי שכדי להחליק בביטחון, אני צריכה מצד אחד להיות בטוחה וזקופה, ומצד שני כפופה קדימה כדי לייצב את עצמי. יש שם איזון עדין, שמאפשר בטחון מחד, ואיזון מאידך.
תוך כדי שאני מחליקה נזכרתי בדבריו של הבעל שם טוב, על הפסוק כמים הפנים לפנים. כאשר אדם זקוף כנגד חברו, גם חברו זקוף כנגדו, וכאשר הוא כפוף, ככה גם מי שמולו.
בשפה שלנו אנחנו רגילים לומר 'אגו מקפיץ אגו'. כשבאים מול משהו עם אגו, אז גם האגו שלו יוצא, וכשבאים בענווה, זה מה שפוגשים גם בשני.
תוך כדי שאני מחליקה, ומנסה למצוא את האיזון הזה, להיות זקופה וכפופה בו זמנית, חשבתי גם על שיעור חשוב בכיבוד הורים. כל כך חשוב לבוא מול ההורים בלי אגו. בלי גאווה, ובלי התנשאות, אלא בכפיפות ומתוך הרמת מבט אליהם ומתוך הבנה, שאנחנו קטנים למולם, ואנחנו פה בזכותם. אבל העמדה הזו מול ההורים, לבוא מלמטה, צריכה לבוא מתוך היותינו אנו, בלי מחיקת עצמנו. כי כאשר אדם מוחק את עצמו, ומבטל את מי שהוא, הוא לא מכבד את הוריו מולידיו, הוא פשוט מתכחש לעצמו ולשליחותו.
זה גבול עדין.
וכמו בהחלקה על קרח, שצריך להיות מדויקים בשמירה על האיזון, ככה גם בעמדה שלנו מול ההורים, ובכלל במערכות יחסים.
וכמו בהחלקה על קרח כשמפשלים – נופלים, והחכמה היא להרים מהר ידיים, ולקום בזריזות, ולחזור לזירה כמה שיותר מהר, ככה גם במערכות יחסים בכלל וגם עם ההורים.
לפעמים אנחנו יוצאים מאיזון, וצריכים לדייק את עצמנו, ולפעמים אין לנו מושג איך לעשות את זה בכלל, וצריך ללמוד את התנועות החדשות האלו בנפש, ולהתאמן בהם, עד שנהיה מיומנים.
ככה בשושן פורים, אחרי גישושים בהחלקה וחזרה לאיזונים, מצאתי את עצמי מחליקה שוב בבטחון, נהנית מהמרחב והתנועה, ומתפללת, שתמיד יהיה לי את המוכנות לעבור את השלבים של ההתחלה, ושלא אפחד מהתחלות חדשות, ולא אפחד ליפול, ואם אפול, אשפשף ידיים, ואקום ואתחיל שוב.
מודה, ושמחה לבשר, שהפעם החלקתי ולא נפלתי.