כבר שבוע וחצי אני כותבת, כותבת ולא שולחת. יודעת על מה אני רוצה לכתוב, ולא מרגישה שאני מדייקת. לא רוצה להחליש, אבל רוצה להיות כנה

לפני 14 שנה, הגיעו אלי זוג ליעוץ על הבת שלהם. אני זוכרת אותם טוב טוב, כי זה היה דחוף, ולמרות שהיתי מעט אחרי לידה, נפגשתי

רָצִיתִי כָּל כָּךְ לַעֲשׂוֹת, לְהִסְתַּעֵר, לָתֵת מֵעַצְמִי עוֹד וָעוֹד. רָצִיתִי, וְיָדַעְתִּי שֶׁאֲנִי יְכוֹלָה, וּלְהֵיטִיב רוֹצֶה. אֲבָל מָצָאתִי אֶת עַצְמִי עֲיֵפָה, עֲיֵפָה וּמַרְפָּה. הִתְגַּנְּבוּ לָהֶן מַחֲשָׁבוֹת,