פגשתי אותה, עינייה נפולות, בלי כוח. מה יש יקרה? הכל תקוע, שוב נפילה. אני תקועה פה בלי תמיכה. באמת לא פשוט. רגע של משבר אילוצים ותחושה של לבד, שאין לאן לברוח.
אני לא יכולה לעזוב את התפקיד!
אני לא יכולה להגיד את מה שאני מרגישה!
אני לא יכולה…
למה?.
כי קורונה,
כי יפגעו ממני,
כי אין מי שיחליף אותי,
כי הפרויקט יקרוס, כל ההשקעה תלך לטמיון.
באמת לא יכולה??
יכולה אבל יפגעו ממני , יכולה אבל כל ההשקעה שלי תהיה לשווא יכולה אבל יש לי אחריות, התחייבתי, נתתי מילה.
כלומר,
תמיד יש אפשרויות ואת מכריעה ביניהם. את יכולה להישאר או לעזוב, לטפל בזה או לשחרר..
למה זה כל כך מסובך? את שואלת, כי בתוך האפשרויות השונות חבויים ערכים שעליהם את שומרת, כמו להיות נאמנה לעצמך ולטוב, להיות אחראית, לעמוד במילה שלך, לפעול למען דברים שחשובים לך, לא להפקיר תפקיד כשאין מחליף ראוי ועוד…
אז יש לך אופציות ואת בוחרת. תמיד יש אפשרויות ביניהם לבחור, והבחירה תמיד נשענת על עולם ערכים. ערכים שאת מאמינה בהם, שאת גאה בהם, שומרת עליהם וחייה לאורם.
וואו, תנשמי את זה, את לא קורבן, את אישה בת חורין. את בוחרת. בוחרת איך את מנווטת את הספינה שלך.
את לא מוכרחת. תבחרי עכשיו במודע (מבאס שאי אפשר גם וגם והכל יחד).
עכשיו אחרי שהכרעת, איך את רוצה לחיות את הבחירה? בעצבות ודיכאון או בשמחה, זקיפות קומה וגאווה פנימית? זה באמת כבר לפוסט אחר. ובכל אופן מציעה שאחרי שהכרעת, תבחרי לשמוח ופשוט תעופי על עצמך, תרגישי כמה כמה שאת מדהימה ובעלת ערך. תפנקי את עצמך, זה בידיך. כמה צמיחה יש לנו במקום בו אנחנו מבינים שהאופציות פתוחות, וחיים את האמת הפשוטה, שהמפתחות לאושר שלנו, בידיים שלנו.
אם אנחנו תמיד בוחרים למה זו לא החוויה שלנו??
הרב קוק אומר שזו טעות נפוצה, שרוב העולם נופל בה: "רחוק רחוק מאד הוא העולם כולו מהכרה זו. הכל חושבים שהאדם ביחס להמציאות הוא רק פסיבי, מושפע ולא משפיע,אבל הקטנה הזו אין לה כל ערך באמת."
…..
מוקדש לכל הנשים היקרות באשר הם, שנלחמות כמו לביאות, על שמחה ואיכות חיים, על זוגיות ומשפחה, על מימוש הברכה שלהן בעולם, ומעל הכל, על גילוי אומץ לראות את הבחירה שיש בכל רגע ורגע.