לִהְיוֹת רוּת
צְעִירָה,
וְאַמִּיצָה,
מִבֵּית הַמְּלוּכָה,
צוֹעֶדֶת לָהּ בַּמַּסָּע.
בִּנְחִישׁוּת וּבְהַתְמָדָה,
לֹא חָשְׁשָׁה וְלֹא נִמְנְעָה.
הִשְׂכִּילָה לְוַתֵּר עַל כָּבוֹד וְיוֹקְרָהּ,
וּמֵהַמְּיֻתָּר בְּעֲבָרָה נִפְרְדָה.
צַעַד אַחֲרֵי צַעַד לָקְחָה,
וְהָלְכָה אַחֲרֵי חֲמוֹתָהּ,
כִּי הִרְגִּישָׁה,
וְכַנִּרְאֶה גַּם יָדְעָה,
שֶׁשָּׁם תִּמְצָא אֶת מְקוֹמָהּ.
לֹא חָשְׁשָׁה מִקְּשָׁיִים,
הִסְכִּימָה לִהְיוֹת מֵהַדַּלִּים,
וְהָלְכָה לְקוֹשֵׁשׁ מְעַט שִׁבּוֹלִים.
בְּאֹמֶץ הִגִּיעָה לְגֹרֶן,
וּבִקְּשָׁה אֶת שֶׁלָּהּ.
צָעֲדָה בִּצְנִיעוּת,
עִם הָאֱמֶת שֶׁלָּהּ.
כָכָה בִּדְבֵקוּת,
זָכְתָה לִהְיוֹת אִמָּא שֶׁל מַלְכוּת.
הַלְּוַאי,
שֶׁגַּם אֲנַחְנוּ נִהְיֶה קְצָת רוּת,
וְנִרְאֶה שֶׁהַמַּסָּע שֶׁלָּנוּ מֵבִיא חֵרוּת,
בְּרָכָה וּבִנְיָן,
צְמִיחָה,
וְגַם יְשׁוּעָה.
הַלְּוַאי,
שֶׁנִּהְיֶה קְצָת רוּת,
וְנִזְכֶּה גַּם אָנוּ לְמַלְכוּת.
…
מִלִּים אֵלּוּ נִכְתְּבוּ לִכְבוֹדָם שֶׁל כָּל הָאֲנָשִׁים הַמֻּפְלָאִים שֶׁיּוֹצְאִים כָּעֵת למַסָּע לְכִבּוּד הוֹרִים, וּנְכוֹנִים וּרְאוּיִים לְכָל אֶחָד וְאַחַת.
כִּי כֻּלָּנוּ בַּמַּסָּע,
וְהַלְוַאי שֶׁנַּשְׁכִּיל לִפְעֹל מִתּוֹךְ בְּחִירָה, וְלֹא נַחְשֹׁשׁ לִצְעֹד בִּשְׁבִילִים מֻכָּרִים וַחֲדָשִׁים.
הַלְּוַאי וְנִתְבָּרֵךְ כֻּלָּנוּ מִכָּל הַמַּסָּעוֹת שֶׁלָּנוּ, וְנִזְכֶּה לְהַרְבֵּה הַרְבֵּה בְּרָכָה.
חַג שָׂמֵחַ לְכֻלָּם!
