פעם,

לפני הרבה שנים שכחתי את הקוד הסודי שלי לאשראי.

לקח לי הרבה זמן להשקיע את המאמץ כדי לשחזר אותו כי איכשהוא הסתדרתי. אז לפני הרבה שנים, כנראה שגם פחות דרשו קוד סודי בכל קנייה, וגם הייתי כנראה יותר צנועה בחיובים ובהוצאות שלי.

כל פעם שהיתי צריכה מזומן, מודה, הייתי פשוט מבקשת מאודי (הרבה יותר פשוט מללכת לכספומט). פתרון מצוין שעבד נפלא עד שהוא גויס למלחמת לבנון השנייה ומצאתי את עצמי בלי גישה לחשבון הבנק. לא חוויה נעימה בכלל.

עברו הרבה שנים מאז, ואני שמחה להעיד שלמדתי משהו על החיים ויש לי מאז קוד סודי.

אבל לפני כמה זמן נזכרתי בכל הסיפור הזה, כשנכנסתי לסופר (אירוע נדיר לכשעצמו) עם האשראי של השופרסל ועשיתי קנייה שאצלנו נחשבת ממש צנועה.

מפה לשם, כמה שהקנייה הייתה בעיני צנועה, הייתי צריכה קוד סודי, ולא זכרתי איפה רשמתי לי אותו באופן מוצנע, ומצאתי את עצמי שוב מאלתרת, ומבקשת מהקופאית שתפצל את הקנייה לשניים כדי להתחמק מהצורך בקוד הסודי, ומתנצלת במבוכה מכל אלו שעמדו מאחורי בתור ובגללי התעכבו.

…

האמת היא שאם זה היה רק סיפור על הקוד הסודי של האשראי לא הייתי מבזבזת לכם ככה את הזמן.

אבל זה באמת לא רק סיפור על הקוד הסודי של האשראי זה סיפור על הקוד הפנימי שלנו.

*כמו שאפשר להסתדר בלי הקוד הסודי של האשראי, אפשר גם להסתדר בחיים, עד גבול מסוים בלי להכיר את הקוד הפנימי שלנו,* לו אנחנו קוראים – התנאי המדומה (או בשם אחר – הטעות הבסיסית).

אנחנו מסתדרים בלי להכיר את הקוד כי יש לנו הרבה יכולות, ואפשרויות לאלתר ומתנות ברוך ה', *אבל זה עובד עד לנקודה מסוימת.*

יש לכולנו מקומות שבהם פתאום נגמר לנו החמצן, ומצבים בהם אנחנו לא מבינים למה אנחנו נכנסים לפינות, אבל איכשהוא עושים את זה שוב ושוב ושוב.

כולנו גם מכירים את האנשים שמקפיצים לנו את ה'פיוזים', ולמרות שאנחנו רוצים לא להתרגש, אנחנו לא מצליחים ואת הזמנים שאנחנו מלאי אנרגיות למרות שלא ישנו הרבה בלילה, ואת הזמנים שאנחנו מותשים למרות שישנו דווקא הרבה שעות ואנחנו בכלל לא אמורים להיות עייפים.

בכל המצבים האלו, לא תהיה לנו ברירה ונאלתר ואיכשהוא נתמודד ובסוף נסתדר. אבל זה יהיה הרבה פעמים מלווה בכאב לב גדול, ויקח לנו הרבה זמן ואנרגיה, ויגבה מחירים שכוללים הרבה מאד כאב לב.

לכולנו יש קוד פנימי. זהו מקום לא מודע, מנוע פנימי, מקום יסודי במבט שלנו על החיים, זה הפריזמה דרכה אנחנו רואים את העולם.

דרך הקוד הזה אנחנו מעריכים את המציאות, את אלו שסביבנו, וגם מחליטים אם אנחנו שווים או לא.

(ספוילר – אנחנו תמיד שווים, אבל הספק הזה, וחוסר האמונה בערך שלנו עושה לנו הרבה מאד בלאגן בלשון המעטה).

מפה לשם,

זכיתי לפני המון שנים, להכיר את התנאי המדומה שלי (הקוד הזה) ומאז הוא הולך איתי יד ביד.

בזכות ההכרות שלנו, אני מוצאת שאני הולכת מסביב להרבה בורות במקום ליפול לתוכם שוב ושוב, וכשאני מפספסת ולא שמה לב לבור ונופלת פנימה, אני מוצאת שהרבה יותר קל לי לצאת משם.

(זה אגב לא רק עוזר עם פתרון בעיות, אלא גם מאפשר לגדול ולפרוץ במרחבים חדשים).

א. כדי שתדעו שזה קיים. כי זה יכול לעשות לכם טוב. אני שמחה כל כך שיש לי את הכלי הזה בארגז הכלים שלי, המשובח מבניהם.

ב. כי בזכות כמה בוגרות נחושות של המסע לכיבוד הורים, הרבנית אהובה צוקרמן (כן, המאסטרית, המורה שלי, שאני זוכה גם להנחות יחד איתה את המסע לכיבוד הורים) *זכינו לפתוח לראשונה בזום, סדנת מודעות לנשים נשואות, ועכשיו אנחנו פותחות מחזור מקוון שני.*

זו סדנא בה אנחנו מכירים את הקוד הפנימי שלנו, לומדים איך לפתור בעיות בעזרתו, וגם איך לפרוץ מחסומים ובגדול ולהגשים חלומות.

זו סדנא לכן מספר המקומות מוגבל לכתחילה, וגם לא מעט כבר נתפסו, אבל אם זה מענין אותך, את מוזמנות בשמחה לתפוס מקום אחד מאלו שנשארו.

____

ואגב,

יש קודים סודיים לא רק בתוכניות פנימה, גם ביננו לבין הילדים שלנו. להכיר אותם פשוט משנה את החוויה והמציאות בבית לטובה.