אפשר לומר שזה חוב מלפני החג, אבל זה לא באמת נכון, כי מה שאני הולכת לספר בעיני קשור לכל יום.
מעשה שהיה כך היה,
שהיה השנה (כמעט כמו בכל שנה) היתה סופת חול בירוחם ממש לפני החג.
אם אתם שואלים מתי בדיוק זה היה? אז כן, אתם צודקים – אחרי שניקינו חלונות, רק כדי לגלות שהחלונות כל כך מלוכלכים, שקשה היה להבחין בין איך שהם היו לפני הניקיון לבין איך שהם היו אחרי סופת החול (ובכנות – המצב היה עוד יותר גרוע אחרי הסופה).
אודי שאל את צ'אט ג'י בי טי על העניין של סופות החול בערב פסח, ואני מודה שהוא ענה משהו מענין,
אבל אני רוצה להתבונן בזה מכיוון אחר.
זה קורה כמעט כל שנה,
וזו לא הפתיע אותי,
ובכל אופן ניקיתי חלונות, ואני ועמדתי מאחורי הבחירה של הניקיון הזה, גם כשהם היו מלוכלכים וזה לא היה ניכר כלל, חוץ מהידיעה שאני יודעת שזה נעשה.
כי ניקיתי את החלונות כי רציתי,
ורציתי שזה יקרה לפני פסח. עשיתי את זה מוקדם כי ידעתי שאין סיכוי לעשות את זה ביממה של ערב פסח.
המעניין הוא שגם אותי זה הפתיע שמחתי שניקינו אותם, גם אחרי שהם התלכלכו, ולא באמת היה זכר לברק.
אני יודעת שזה מוזר,
אבל עשיתי את זה בשבילי. כי אני רציתי, כי כיבדתי את הרצון שלי, וגם כי הצלחתי לשחרר את אשליית השליטה שהרבה פעמים יש לנו על המציאות.
שמחתי בפעולות שלי, ושחררתי את מזג האויר. ככה במשך כמה ימים כל פעם שראיתי את החלונות המלוכלכים חייכתי, וכמובן גם עדכנתי בקבוצה עם האורחים של ליל הסדר, שלמרות שזה לא ניכר, שידעו שהכל נוקה. 
וההבחנה הזו בין מה ששלי ובשליטתי, לבין מה שמחוץ לטווח ההשפעה שלי, היא אחת מתנועות הנפש החשובות, שכדאי להתאמץ לעמול עליהם.
כשאנחנו מדייקים את מה ששלנו ומה שלא שלנו, הכל נראה אחרת, ויש לנו הרבה מאד חמצן.
וכן, מודה, בערב פסח, היתה לי שעה פנויה, ויחד עם הצינור גינה, והבן שלי החמוד שקצת גלגל עיניים
, ולא הבין בשביל מה, שיפרנו את המצב, כי גם רציתי חלונות נקיים.
, ולא הבין בשביל מה, שיפרנו את המצב, כי גם רציתי חלונות נקיים.____
אני רוצה להזמין אתכם ללמוד את האומנות הזו, ביניכם לבין היקרים לכם, וביניכם לבין עצמכם.
