'אֵיפֹה אֲנִי?'
לִפְעָמִים אֲנִי אוֹמֶרֶת לְעַצְמִי.
תְּחוּשָׁה שֶׁהָלַכְתִּי לְאִבּוּד,
וְהַמַּצָּב פָּשׁוּט אָבוּד.
מְחַפֶּשֶׂת מִתַּחַת לַמִּטָּה,
וְעַל גַּבֵּי הַשִּׁדָּה,
בְּתוֹךְ הָאָרוֹן,
וְגַם בַּסָּלוֹן.
אֵיכְשֶׁהוּא,
אֵיפֹה שֶׁאֲנִי לֹא מִסְתַּכֶּלֶת,
אֲנִי שׁוּב לְעַצְמִי נֶעֱלֶמֶת.
לִפְעָמִים,
הַנְּתוּנִים יוֹתֵר קָשִׁים.
כִּי לֹא שַׂמְתִּי לֵב שֶׁנֶּעֱלַמְתִּי,
שֶׁפָּשׁוּט הִתְנַדַּפְתִּי.
אֲנִי אָז אֶת עַצְמִי בִּכְלָל לֹא מְחַפֶּשֶׂת,
וּכְלָל לֹא בּוֹדֶקֶת.
כִּי אֲנִי עֲמוּסָה,
וְיֵשׁ הֲצָפָה.
כִּי יֵשׁ מְשִׂימוֹת,
שְׁאִיפוֹת וּדְאָגוֹת.
וְאָז בַּמַּטֶּה שֶׁל קֶסֶם,
אַתָּה מַגִּיעַ,
וְדוֹפֵק אֶצְלִי בַּלֵּב,
וְאוֹמֵר כָּכָה בְּקוֹל אוֹהֵב –
בּוֹאִי יְקָרָה,
בּוֹאִי אֱלֵי אֲהוּבָה.
אֵיפֹה הָיִיתָ כָּל הַזְּמַן?
הִתְגַּעְגַּעְתִּי אֵלֶיךָ כַּמּוּבָן.
בּוֹאִי תִּהְיִי אַתְּ,
כִּי אַתְּ יְקָרָה כָּל כָּךְ,
וְאַתְּ אֶת עַצְמֵךְ צְרִיכָה,
וְהָעוֹלָם כֻּלּוֹ מְחַכֶּה –
לַבְּשׂוֹרָה שֶׁלְּךָ.
…
נִדְמֶה שֶׁאֵין כְּמוֹ הַקּוֹל הַפְּנִימִי שֶׁבְּתוֹכֵנוּ,
שֶׁלֹּא מוּכָן לְוַתֵּר לָנוּ.
מְעוֹרֵר בָּנוּ אֶת הַכְּמִיהָה,
אֶת הַתְּשׁוּקָה הָעַזָּה,
שֶׁתִּהְיֶה לָנוּ צְמִיחָה.
שֶׁמַּשֶּׁהוּ בָּנוּ יִתְעוֹרֵר,
יִגַּע וְיִצְמַח.
וְהָעַכְשָׁו,
הָרֶגַע הַזֶּה,
הוּא תָּמִיד הַזְּמַן,
הֲכִי נָכוֹן וּמַתְאִים
לָקַחַת צַעַד,
וּכְדַאי שֶׁהוּא יִהְיֶה קָטָן,
קְטַנְטַנְטָן.
כִּי כְּשֶׁהוֹלְכִים לְאַט,
מַגִּיעִים מַהֵר.