לאחרונה, שמתי לב שאני אומרת לא מעט את המשפט: 'כאן זה לא בית משפט'. זה לא קורה סתם. זה כמעט תמיד מגיע, כשאנשים מביאים לקליניקה

כילדה, כל פעם שלמדנו על עצת יתרו, יתרו היה במרכז. יתרו עם החכמה וההבנה שלו. יתרו שיודע 'לקרוא מפה' ולא רק לזהות את הבעיה אלא

שְׁנֵי עֵצִים, אוֹתוֹ הַזַּן, נִקְנוּ בְּאוֹתָהּ מַשְׁתֵּלָה, נִשְׁתְּלוּ בְּהֶפְרֵשׁ שֶׁל שָׁעָה קַלָּה. שְׁנֵי עֵצִים, אוֹתָהּ גִּנָּה, אוֹתָהּ ירוחם, אוֹתָהּ מַעֲרֶכֶת הַשְׁקָיָה. אַחַת עֲרוּמָה, אֵין סִימָן

'אֵיפֹה אֲנִי?' לִפְעָמִים אֲנִי אוֹמֶרֶת לְעַצְמִי. תְּחוּשָׁה שֶׁהָלַכְתִּי לְאִבּוּד, וְהַמַּצָּב פָּשׁוּט אָבוּד. מְחַפֶּשֶׂת מִתַּחַת לַמִּטָּה, וְעַל גַּבֵּי הַשִּׁדָּה, בְּתוֹךְ הָאָרוֹן, וְגַם בַּסָּלוֹן. אֵיכְשֶׁהוּא, אֵיפֹה שֶׁאֲנִי

זה מענין שדווקא באותו שבוע, בהפרש של יומיים ניהלתי שלוש שיחות כל כך שונות על אותו נושא בדיוק. הוא סיפר שמה שמרגיע אותו, עושה לו

תִּכְתְּבִי אוֹתָךְ, תִּכְתְּבִי אֶת הַשְּׁלִיחוּת שֶׁלָּךְ, תָּבִיאִי אֶת הָאוֹר שֶׁבְּךָ. תִּכְתְּבִי, גַּם כְּשֶׁחָשׁוּךְ, וְגַם כְּשֶׁנִּרְאָה שֶׁמִּתְרַחֵק, פָּשׁוּט תִּכְתְּבִי. תִּכְתְּבִי חֲלוֹמוֹת, תִּרְשְׁמִי אַכְזָבוֹת, תִּפְגְּשִׁי אֶת הַתְּחוּשׁוֹת,

לפעמים מבצבץ לי בתוך החלומות שלי, חלום לעזור לנשים להוציא את האור שלהן. זה מתעורר, כשאני פוגשת נשים מוכשרות, יפות וטובות כל כך, שלא מעיזות,

אבא שלה החליט להתגרש, לא כי היא הוא לא אהב את אמא, אלא כי אמר 'שאי אפשר להביא ילדים לעולם כה אכזר'. כאיש ציבור, ראו

לפני כמה שנים חברה שלי התמודדה למשרה שהיא רצתה להתקבל אליו. כשהיא לא התקבלה, שאלתי אותה איך היא? והיא ענתה לי – 'מה ששלי שלי,

השבת אנחנו נפרדים מספר בראשית, שהוא ללא ספק – בעיניים הסובקטיביות שלי – הספר היפה ביותר בתנ'ך. לפני כמה זמן, תפס אותי משהו פשוט כל