לכי להתקלח, (שימי לידך חלוק מגבת), תסתרקי, תתלבשי יפה, שימי גם עגילים ושרשרת. אני יודעת, זה מרגיש לא קשור. בעלך מגויס, הבן שלך טייס, יש

"אז אנחנו בעצם עוברים פה תהליך זוגי, וגם אישי בו זמנית." אמר לי אחד האנשים בקליניקה השבוע, והמשיך- "תקשיבי, זה ממש מודל מענין, ואני רואה

כשהייתי סטודנטית לתואר הראשון, למדתי תנ"ך ויעוץ חינוכי. באחד הקורסים, כשרצו להכין אותנו איך להכין שיעור בתנ"ך, בחרו כמה פרקים שעל פניו הכי משמעממים ומשמימים

רציתי שהכל יעמוד במקום, גם בארון, וגם בסלון, וכמובן שיהיה פיקס בניקיון. רציתי שהכל יהיה מסודר, גם במחשבות, וגם בתחושות, ממש בכל הרגשות. רציתי שתהיה

לא תודה, אני מסתדרת, באמת, לא צריכה. יכולה לבד, העסק בשליטה, אין צורך, תודה על ההצעה. מכירה את הלא צריכה? איך בהנף של יד, מנפנפת

צעירה, ואמיצה, מבית המלוכה, צועדת לה במסע. בנחישות ובהתמדה, לא חששה ולא נמנעה. השכילה לוותר על כבוד ויוקרה, ומהמיותר העברה נפרדה. צעד ועוד צעד לקחה,

לרגע שימי בצד, את עוגת הגבינה, וקליעת החלה. את ערימות הכביסה, והשמרטוט לשטיפה. תתקשטי, תתרגשי, תזקפי קומה, והיי בטוחה, אנחנו לקראת ההצהרה, הולכות לומר –

לפעמים, כל מה שצריך, זה לפספס מדרגה, כדי לעשות עצירה. לפעמים כל מה שצריך, זו נפילה קלה, כדי לתת לדמעה, את אפשרות ליציאה. לפעמים, מרוב