ראיתם פעם ילדים קטנים חותכים לראשונה עם סכין? בדרכ' יש להם איזה חיוך רחב על הפנים, חיוך שאומר – 'איזה כייף אני גדול וסומכים עלי'!

סבתא שלי היתה – עדינה, אצילית, בשלנית מעולה, וניצולת שואה. בתנועות עדינות, וחרוצות, עשתה את מלאכתה, שעה אחרי שעה. ממעט יצרה שפע, בלי להתלונן, בהכנעה

תִּכְתְּבִי אוֹתָךְ, תִּכְתְּבִי אֶת הַשְּׁלִיחוּת שֶׁלָּךְ, תָּבִיאִי אֶת הָאוֹר שֶׁבְּךָ. תִּכְתְּבִי, גַּם כְּשֶׁחָשׁוּךְ, וְגַם כְּשֶׁנִּרְאָה שֶׁמִּתְרַחֵק, פָּשׁוּט תִּכְתְּבִי. תִּכְתְּבִי חֲלוֹמוֹת, תִּרְשְׁמִי אַכְזָבוֹת, תִּפְגְּשִׁי אֶת הַתְּחוּשׁוֹת,

אבא שלה החליט להתגרש, לא כי היא הוא לא אהב את אמא, אלא כי אמר 'שאי אפשר להביא ילדים לעולם כה אכזר'. כאיש ציבור, ראו

לפני כמה שנים חברה שלי התמודדה למשרה שהיא רצתה להתקבל אליו. כשהיא לא התקבלה, שאלתי אותה איך היא? והיא ענתה לי – 'מה ששלי שלי,

היינו בשלבי התארגנות, כדי לצאת שוב דרומה, ולכל אחד מהם היה ביד מטאטא או מגב. ראיתי אותם ואמרתי להם בקריצה – 'אני עוד אכתוב על

יש לנו מנהג לסדר ביום חמישי את שולחן השבת שלנו. הרבה פעמים אנשים שנכנסים אלינו בחמישי, הם מרימים גבה, כי זה באמת מוקדם. בכנות, זה

כשמתתיהו קרא – 'מִי לָה' אֵלַי!', יש לי תחושה שזה היה בביטחון, בטון כזה של אני יודע מה אני עושה, וברור שאתם איתי. כי אם

רציתי שהכל יעמוד במקום, גם בארון, וגם בסלון, וכמובן שיהיה פיקס בניקיון. רציתי שהכל יהיה מסודר, גם במחשבות, וגם בתחושות, ממש בכל הרגשות. רציתי שתהיה

'אני ממש מסודרת. אבל ממש. סדר זה סופר חשוב לי, ויש לי שיטות ארגון, וקופסאות לאחסון, ולכל דבר יש מקום'. 'ובפועל – הבית שלי בבלאגן