רָצִיתִי לוֹמַר – 'אֲנִי מְבִינָה', אֲבָל אוּלַי רַק נִדְמֶה לִי, וַאֲנִי לֹא מְבִינָה בִּכְלָל. רָצִיתִי לוֹמַר- 'אַתֶּם גִּבּוֹרִים', אֲבָל מִי אֲנִי שֶׁאֶתֵּן צִיּוּנִים. רָצִיתִי לוֹמַר

תִּכְתְּבִי אוֹתָךְ, תִּכְתְּבִי אֶת הַשְּׁלִיחוּת שֶׁלָּךְ, תָּבִיאִי אֶת הָאוֹר שֶׁבְּךָ. תִּכְתְּבִי, גַּם כְּשֶׁחָשׁוּךְ, וְגַם כְּשֶׁנִּרְאָה שֶׁמִּתְרַחֵק, פָּשׁוּט תִּכְתְּבִי. תִּכְתְּבִי חֲלוֹמוֹת, תִּרְשְׁמִי אַכְזָבוֹת, תִּפְגְּשִׁי אֶת הַתְּחוּשׁוֹת,

לפני כמה שנים חברה שלי התמודדה למשרה שהיא רצתה להתקבל אליו. כשהיא לא התקבלה, שאלתי אותה איך היא? והיא ענתה לי – 'מה ששלי שלי,

השבת אנחנו נפרדים מספר בראשית, שהוא ללא ספק – בעיניים הסובקטיביות שלי – הספר היפה ביותר בתנ'ך. לפני כמה זמן, תפס אותי משהו פשוט כל

היינו בשלבי התארגנות, כדי לצאת שוב דרומה, ולכל אחד מהם היה ביד מטאטא או מגב. ראיתי אותם ואמרתי להם בקריצה – 'אני עוד אכתוב על

"אז אנחנו בעצם עוברים פה תהליך זוגי, וגם אישי בו זמנית." אמר לי אחד האנשים בקליניקה השבוע, והמשיך- "תקשיבי, זה ממש מודל מענין, ואני רואה

יש לנו בגינה גם עץ שזיפים. הוא העץ הגבוה ביותר בגינה, והיו שנים בהם הוא הוציא הרבה מאד פירות. אבל אז קרה לו משהו, והרבה

מדגדג לי באצבעות, לכתוב כבר על פסח. אני אוהבת את ההכנות לפסח, את ההזדמנות לעבור על הבית, ולנקות את כל מה שהצטבר לו… או לפחות

"אז אנחנו בעצם עוברים פה תהליך זוגי, וגם אישי בו זמנית." אמר לי אחד האנשים בקליניקה השבוע, והמשיך- "תקשיבי, זה ממש מודל מענין, ואני רואה