קשה להאמין כמה זבל היה לפנות, וכמה היה לסדר אחרי פורים. החג הזה, כמה קצר, ככה בלאגן, חבל שלא צילמתי את כל שקיות האשפה שיצאו

מדגדג לי באצבעות, לכתוב כבר על פסח. אני אוהבת את ההכנות לפסח, את ההזדמנות לעבור על הבית, ולנקות את כל מה שהצטבר לו… או לפחות

"אז אנחנו בעצם עוברים פה תהליך זוגי, וגם אישי בו זמנית." אמר לי אחד האנשים בקליניקה השבוע, והמשיך- "תקשיבי, זה ממש מודל מענין, ואני רואה

לכל אחד בעולם יש נקודת מבט יחודית, את הדרך המיוחדת שלו להתבונן על העולם. זה חלק ממה שמייחד כל אחד, ודרכו הוא מביא את הברכה

פגשתי אותה, עינייה נפולות, בלי כוח. מה יש יקרה? הכל תקוע, שוב נפילה. אני תקועה פה בלי תמיכה. באמת לא פשוט. רגע של משבר אילוצים

הרבה פעמים יש לנו תחושה מייאשת שלא משנה כמה שאנחנו רוצות לעשות שינוי אין סיכוי שזה יצליח. באמת זה לא קל לעשות שינוי, אבל זה

אחרי שניערנו את האבק מעלינו, הגיע השעה להיפגש מחדש עם עצמנו. הרבה פעמים אנחנו שואלים את עצמנו – מי אני באמת? אני ההצלחות שלי? הכשלונות