זה מענין שדווקא באותו שבוע, בהפרש של יומיים ניהלתי שלוש שיחות כל כך שונות על אותו נושא בדיוק. הוא סיפר שמה שמרגיע אותו, עושה לו

תִּכְתְּבִי אוֹתָךְ, תִּכְתְּבִי אֶת הַשְּׁלִיחוּת שֶׁלָּךְ, תָּבִיאִי אֶת הָאוֹר שֶׁבְּךָ. תִּכְתְּבִי, גַּם כְּשֶׁחָשׁוּךְ, וְגַם כְּשֶׁנִּרְאָה שֶׁמִּתְרַחֵק, פָּשׁוּט תִּכְתְּבִי. תִּכְתְּבִי חֲלוֹמוֹת, תִּרְשְׁמִי אַכְזָבוֹת, תִּפְגְּשִׁי אֶת הַתְּחוּשׁוֹת,

לפעמים מבצבץ לי בתוך החלומות שלי, חלום לעזור לנשים להוציא את האור שלהן. זה מתעורר, כשאני פוגשת נשים מוכשרות, יפות וטובות כל כך, שלא מעיזות,

אבא שלה החליט להתגרש, לא כי היא הוא לא אהב את אמא, אלא כי אמר 'שאי אפשר להביא ילדים לעולם כה אכזר'. כאיש ציבור, ראו

לפני כמה שנים חברה שלי התמודדה למשרה שהיא רצתה להתקבל אליו. כשהיא לא התקבלה, שאלתי אותה איך היא? והיא ענתה לי – 'מה ששלי שלי,

היינו בשלבי התארגנות, כדי לצאת שוב דרומה, ולכל אחד מהם היה ביד מטאטא או מגב. ראיתי אותם ואמרתי להם בקריצה – 'אני עוד אכתוב על

לכי להתקלח, (שימי לידך חלוק מגבת), תסתרקי, תתלבשי יפה, שימי גם עגילים ושרשרת. אני יודעת, זה מרגיש לא קשור. בעלך מגויס, הבן שלך טייס, יש

לרגע שימי בצד, את עוגת הגבינה, וקליעת החלה. את ערימות הכביסה, והשמרטוט לשטיפה. תתקשטי, תתרגשי, תזקפי קומה, והיי בטוחה, אנחנו לקראת ההצהרה, הולכות לומר –

יש איזה אשליה, בחינוך ילדים, (אבל ממש לא רק), שיש לנו שליטה על הילדים. הכי קל לראות את זה במפגש עם הורים צעירים. אני כל