פעם, לפני הרבה שנים שכחתי את הקוד הסודי שלי לאשראי. לקח לי הרבה זמן להשקיע את המאמץ כדי לשחזר אותו כי איכשהוא הסתדרתי. אז לפני

לאחרונה, שמתי לב שאני אומרת לא מעט את המשפט: 'כאן זה לא בית משפט'. זה לא קורה סתם. זה כמעט תמיד מגיע, כשאנשים מביאים לקליניקה

כשמתתיהו קרא – 'מִי לָה' אֵלַי!', יש לי תחושה שזה היה בביטחון, בטון כזה של אני יודע מה אני עושה, וברור שאתם איתי. כי אם

רציתי שהכל יעמוד במקום, גם בארון, וגם בסלון, וכמובן שיהיה פיקס בניקיון. רציתי שהכל יהיה מסודר, גם במחשבות, וגם בתחושות, ממש בכל הרגשות. רציתי שתהיה

שאני אגיד או שהם יקשיבו?   הרבה אנחנו עסוקים ומתאמצים בחינוך הילדים שלנו. אנחנו מלמדים, מסבירים, מראים… אבל אנחנו מחנכים אותם לא רק כשאנחנו מלמדים

יש לנו בגינה גם עץ שזיפים. הוא העץ הגבוה ביותר בגינה, והיו שנים בהם הוא הוציא הרבה מאד פירות. אבל אז קרה לו משהו, והרבה

מדגדג לי באצבעות, לכתוב כבר על פסח. אני אוהבת את ההכנות לפסח, את ההזדמנות לעבור על הבית, ולנקות את כל מה שהצטבר לו… או לפחות

"אז אנחנו בעצם עוברים פה תהליך זוגי, וגם אישי בו זמנית." אמר לי אחד האנשים בקליניקה השבוע, והמשיך- "תקשיבי, זה ממש מודל מענין, ואני רואה