את סיפור האתר שלי, שאני שולחת היום, אני מתכננת כבר הרבה זמן לספר לעולם, עם לינק לאתר, אבל כל הזמן חיכיתי שזה יהיה מוגמר, שזה יהיה בדיוק בדיוק, שזה יהיה מלוטש עד הסוף.

אין כמו העיתוי של ערב פסח, לגלות, שהסיפור הזה, שממתין בתוכי, דווקא עכשיו, דווקא כך, דווקא באמצע הדרך, הוא הסיפור הכי יפה שיכול להיות. הוא סיפור שראוי לספר אותו כך, והאתר, הלא גמור, הבדרך, הוא הבשורה.

..
אז מעשה שהיה כך היה, החלטתי לעשות קפיצת גדילה, ולהקים את קהילת ההורים למתבגרים, כי היתה לי בהירות שהעולם צריך לו.

תוך כדי מחשבות ותכננונים, הבנתי שאני צריכה עמוד נחיתה, כדי שאוכל להסביר לאנשים, למה בדיוק אני מזמינה אותם להצטרף.

מפה לשם, בהמלצת חברה הגעתי לחפציה בן ארצי וביקשתי ממנה להכין לי עמוד נחיתה.

חפציה, בכישרון שיש לאנשים עם חכמת הלב, שמעה וראתה את מה שאני עוד לא שמעתי ולא קלטתי, ושאלה אותי אם יש לי אתר, וכשעניתי שלא, היא שאלה אם אי פעם יהיה לי אתר?

אמרתי לה שאני משערת שמתישהוא זה יהיה מתבקש והגיוני, והיא, בלי להסס אמרה לי – אני מציעה לך שאקים לך אתר, והעמוד נחיתה של קפיצת גדילה יהיה דף הבית שלך, וכשתחליטי שאת רוצה לעשות את השלב הבא, הכל כבר יהיה מוכן.

ככה לפני שנה וחצי נולד האתר שלי. אז לא הבנתי כמה גאונות היתה בהצעה, וכמה הובלה עדינה וחכמה היתה האופן שבו חפציה עבדה איתי.

יחד בנינו את העמוד של קפיצת גדילה, והיא שאלה אותי כמה שאלות, להבין עוד על העשייה שלי, ביקשה כמה פוסטים ויצאנו לדרך.

עמוד הנחיתה של קפיצת גדילה יצא מהמם, והוא עזר לי להקים את הקהילה. אח"כ היתי צריכה עמוד לעוד סדנא שלי להיות מגדלור, וגם אותו הכנו.

ואז, אמרתי לה – יאללה, כבר נקים את האתר. אבל פה כבר לקח לי יותר זמן להבשיל.

יש לי יכולת לראות דברים מהמון זויות. זו יכולת שמשרתת אותי בקליניקה בצורה מופלאה, כי הוא מאפשר לי לראות את האפשרות שמי שיושב מולי לא רואה, ולראות כיוונים נוספים, שעוזרים לי לעזור לאנשים.

אבל היכולת הזו גם עושה לי הרבה בעיות. כי ריבוי האפשרויות מקשה עלי לחלוט דיונים. כשבאים לבנות אתר, יש אינסוף אפשרויות וכיוונים ואותי זה מבלבל ומפזר.

כל פעם שהיה לי אילוץ, והיתי חייבת את עמוד הנחיתה למשהו, זו היתה מתנה. אז לא היתה ברירה אלא לחלוט את הדיונים ופשוט ללכת כל זה.

הקב"ה שלח לי את חפציה, שניחנה בכשרון, יצירתיות ויכולת תקתוק, ככה פשוט, בלי להסתבך, נולדו עמודי הנחיתה הללו.

אבל באמת שהיא לא הסתפקה בזה, היא פזרה פירורים לגוגל, והציפורים באו. היא בנתה את מאחורי הקלעים של האתר בצורה נכונה וחכמה, ויום אחד גיליתי שגוגל מכיר את האתר, ונותן לו כבוד..(מופיע בתמונה המצורפת).

זה דרבן אותי להבין, שצריך להתקדם ויאללה כבר לגמור. אבל היצר הרע הזה, שאומר – צריך שהיה מושלם, עובד אצלי שעות נוספות, וכל פעם הצלחתי רק לעשות צעדים קטנים, ולהתקדם באמת איפה שדחוף.

עכשיו שקפיצת גדילה סיימה את הסדרה השלישית שלה, ויש כמעט 100 הורים, שיחד צועדים במסע, אני מבינה, שאין יותר מושלם, מהיכולת לפעול תוך כדי תנועה, תוך כדי זרימה, ופשוט לעשות.

עבורי, הפוסט הזה, בא לסמל המוכנות להיות במסע, המוכנות להזמין את העולם לקפיצת גדילה 4 – המסע לכיבוד הורים (סדרת עומק שלי יחד עם הרבנית אהובה צוקרמן על הקשר שלנו עם ההורים שלנו, (פתוח אגב לכל אחד, ולא רק להורים למתבגרים), ובעזרת ה' הוא הולך להיות מדהים גם אם האתר שלי עוד בבנייה.

זה המוכנות פשוט להיות, בלי להיות עסוקה מידי בחלון הראווה, ולנסות כל יום לקחת עוד צעד אחד קטן בכיוון הנכון.

תודה לה' ששלח לי שליחה נאמנה. זה היה שיעור מפעים, ב pacing and leading, שזה כלי שאני משתמשת בו הרבה בקליניקה. חוויתי אותו הפעם מהצד השני.

זה היכולת ללכת יחד עם אנשים, ולהצעיד אותם כל פעם עוד צעד אחד קדימה.

מצרפת לכם כאן תמונה עם טעימות מהאתר, של דברים שאני אוהבת, וכמובן – המתנה שקיבלתי מגוגל, וכשתיכנסו לאתר, תגלו כמה עמודים שהם עוד בבניה, וכמה מקומות שיש שם ג'יבריש, וכפתורים שעוד לא עובדים. ככה זה כשדברים עוד לא מוגמרים. אבל אם נחכה לליטוש הסופי, כנראה שנחמיץ הרבה הזדמנויות להביא את הברכה שלנו לעולם.

…
נכנסת לחג עם תפילה גדולה בלב שאורה בת ראיינה, אורה חצרוני תזכה לרפואה שלימה, עוד בחג הזה בתוך שאר חולי עמך ישראל. היא אישה כל כך יקרה, והעולם צריך אותה.

חג שמח ובשורות טובות לכל עם ישראל. והלוואי שנזכה השנה לגאולה שלימה, גם גאולה פרטית וגם כללית.