רוצה לסכם –
את הימים שעברו,
לספר על הרבה תפוחי אדמה,
שנקנו,
קולפו ונאכלו.
רוצה מילים פשוטות,
מילים שמספרות,
כאלה שעסוקות בשטויות.
אבל הלב שלי נקרע,
ומחפש תקווה –
למשפחה שאיבדה שלושה,
שחוותה הלוויה כפולה,
ועוד הלוויה של אמא אהובה.
רוצה לנצור את המראה של בני הנעורים,
צוחקים ומקשקשים,
יוצאים לסיבוב ומטיילים.
אבל חושבת על מאיה,
אותה כבר לא אראה בתפילה.
וחבורה עליזה,
שלעולם תהיה חסרה.
אני רוצה להודות על בית שאירח,
וכלים של פסח,
וסופר עם מלאי מתחדש,
ובא האביב.
אך השמים לא פוסקים מלדמוע,
והבכי שלו מלמעלה רק מתגבר,
ואני מצטרפת בדמעות,
על אישה גדולה – חברה יקרה,
שזקוקה לרפואה שלימה.
ואני רוצה להגיד תודה,
על מפגש משפחתי,
ועל בגדים יפים שהיו,
וכלים שנשטפו,
אבל חושבת על עוד זוג אחים,
שבזרם נשטפו.
ככה נותרתי –
ללא מילים,
מחפשת הבנה,
מחפשת נחמה,
כי חשבתי שזו חג הגאולה.
….
לעילוי נשמת מאיה די שהיתה איתנו בצומחות מהחיים, ואחותה רינה ואמא לוסי לאה הי"ד.
