לפעמים,
כל מה שצריך,
זה לפספס מדרגה,
כדי לעשות עצירה.
לפעמים כל מה שצריך,
זו נפילה קלה,
כדי לתת לדמעה,
את אפשרות ליציאה.
לפעמים,
מרוב משימות וריצות,
אנחנו שוכחות להיות.
כי יש שבת להכין,
והרבה מאד כלים.
כי קבעתי פגישה,
וצריכה ללמוד לתפעל תוכנה.
וחייבת להוציא קישור,
וגם עמלה על יצירת חיבור.
לפעמים,
מרב ריצות,
ומרוב משימות,
אין לנו פנאי פשוט להיות.
להרגיש את תחושות הלב,
ולחוש את הכאב.
לנכוח שם בפשטות,
גם אם מה שפוגשת,
נותן לך תחושה מאתגרת.
לפעמים,
כשאת מוצאת את עצמך,
סתם ברגע של שטות,
על הרצפה פשוט,
תדעי שזה לא רק כואב,
אלא גם הזדמנות.
…
בתוך כל הטרפת של משימות החיים,
הלוואי שנזכור את הדברים החשובים.
