לרגע שימי בצד,
את עוגת הגבינה,
וקליעת החלה.
את ערימות הכביסה,
והשמרטוט לשטיפה.
תתקשטי,
תתרגשי,
תזקפי קומה,
והיי בטוחה,
אנחנו לקראת ההצהרה,
הולכות לומר – 'נעשה ונשמע'.
להצהיר לפניך,
אנחנו כאן,
מקבלות תורה,
ממש כך,
בפשטות ובאהבה.
מקבלות,
מאמינות,
ומתחייבות.
ואנחנו נעשה,
נעשה ונשמע,
ממש את כל התורה.
ולפניך –
מכופפות קומה,
בענווה גדולה.
בידיעה –
שאתה טוב ומיטיב.
בבהירות –
שהתורה היא הנוסחה.
ובכמיהה –
שנִשְׁמָע וְנִשָּׁמַע.
כי 'נעשה' –
הוא רגע של הצהרה,
ו'נשמע' –
כבר ממש מסע.
מסע של שאיפה,
מסע של לימוד וצעידה.
מסע של מחויבות,
והתגברות,
ולפעמים גם התרסקות.
של יכולת לשאת פערים,
וקבלה שאנחנו לא תמיד איפה שרוצים.
זו היכולת להשאר בסיפור,
מחויבים ורוצים,
מאמינים ושומעים,
עושים ומקיימים.
….
חג שמח לכולן,
שנזכה לקבל בענווה את כל התורה כולה,
קלה וחמורה,
עם הידיעה,
שהקיום וההפנמה,
הם מסע ושאיפה.
