הוּא כְּבָר לֹא אִתָּנוּ,
לֹא בִּגְלַל הַמִּלְחָמָה,
כֵּן בִּגְלַל הַמִּלְחָמָה,
בְּוַדָּאוּת כִּי הָיְתָה מְצוּקָה.
כַּמָּה כְּאֵב רָאִיתִי בַּהַלְוָיָה,
בְּקוֹלָהּ שֶׁל הרַעְיָה.
כַּמָּה קוֹרֵעַ לֵב,
לִשְׁמֹעַ זְעָקָה שֶׁל אֵם.
כֹּה הַרְבֵּה דְּמָעוֹת,
זָלְגוּ וְנִשְׁפְּכוּ לבָּנִים וְלַבָּנוֹת.
כַּמָּה מָקוֹם צָרִיךְ לָתֵת,
לְרִפּוּי וְלַתִּקְוָה.
כַּמָּה אַחְרָיוּת יֵשׁ –
לָתֵת מָזוֹר לַכְּאֵבִים וְלַמְּצוּקָה.
וְכַמָּה תְּפִלּוֹת,
רָאוּי לָשֵׂאת וְלִזְעֹק,
שֶׁכֻּלָּם יָשׁוּבוּ לְשָׁלוֹם,
לְבֵיתָם, לְחֵיק מִשְׁפְּחוֹתָם.
תַּגִּיד לִי רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם,
כַּמָּה דְּמָעוֹת –
בְּנֹאדְךָ כְּבָר מֻנָּחוֹת?
כַּמָּה דְּמָעוֹת כְּבָר מְעִידוֹת,
עַל יִסּוּרִים וּזְכוּיוֹת,
תִּקְווֹת וַחֲלוֹמוֹת,
וִיהוּדִים שֶׁמְּצַפִּים לִישׁוּעוֹת וְנֶחָמוֹת.
….
"יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ שׁוֹמֵעַ קוֹל בְּכִיּוֹת, שֶׁתָּשִׂים דִּמְעוֹתֵינוּ בְּנֹאדְךָ לִהְיוֹת, וְתַצִּילֵנוּ מִכָּל גְּזֵרוֹת אַכְזָרִיּוֹת, כִּי לְךָ לְבַד עֵינֵינוּ תְּלוּיוֹת"