לפני כמה זמן כשניקיתי את המקפיא, היתה לי תובנה מאד משמעותית שהולכת איתי כבר תקופה…
____________
לפני כמה זמן הייתי צריכה לטפל במקפיא שהיה מלאאא קרח (מקפיא מהסוג שלא מפשיר את עצמו לבד..).
אמרתי לעצמי, שאני כבר חייבת לטפל בו, ורוקנתי אותו, ניתקתי אותו מהחשמל, ועברתי לטפל בדברים אחרים.
אחרי כשעה, הגעתי חזרה לזירה, והקרח כבר לא היה. כל מה שנותר לי היה להעביר ניגוב קל, ולטפל בשלולית מהרצפה, ולהחזיר הכל למקום.
באמת יופי לי, המקפיא בלי קרח. אבל בשביל מה אני מספרת לכם את כל זה???
באמת שאין פה איזה דרמה גדולה מעבר לכך שהמקפיא הזה לימד אותי שיעור.
לפעמים כדי לטפל במשהו או כדי לפתור בעיה, לא צריך לעבוד קשה, להתאמץ, להזיע ולהתעייף אלא פשוט לפעול בחכמה וכבר עשתה כמעט את כל העבודה.
אם הייתי באה לגרד את כל הקרח, בלי לנתק את המקפיא מהחשמל, הייתי עובדת קשה, וזה היה הופך לסיוט, לשעות של עבודה, וספק גדול אם היתי מגיעה לתוצאות כל כך יפות.
ככה גם בחיים. החכמה היא לדעת לשים את האצבע ולהבין מה בדיוק הבעיה, ולחשוב, מה הדבר הקטן, שאם אותו אני אעשה, הוא יעזור לחולל את השינוי בכיוון שאני רוצה.
חוויה דומה הייתה לי ממש לאחרונה בבריכה (שמאז הפציעה שלי ברגל אני מקפידה לבקר).
בזכות מאמנת שהגיעה לדייק את השחייה שלי, אני מצליחה לשחות כמויות של בריכות, שפעם רק יכולתי לחלום עליהם, רק בזכות דיוקים שלה והבנה בעיקר איך לנשום.
נדמה לי שזה חלק מהסוד של שינויים. היכולת לעבוד חכם, ולא בהכרח קשה. ביכולת לקחת צעד קטן בכיוון הנכון.
לפעמים גם הלב שלנו קפוא. לפעמים מערכות יחסים קופאים, לפעמים האהבה שלנו נכנסת להקפאה. זה כואב, זה לא נעים, אבל זה קורה לנו.
בימים כאלה, לפעמים כדאי להיזכר במקפיא, לעשות צעד קטן, צעד חכם ופשוט להמתין לאור שיבקע.
