כילדה,
כל פעם שלמדנו על עצת יתרו, יתרו היה במרכז. יתרו עם החכמה וההבנה שלו. יתרו שיודע 'לקרוא מפה' ולא רק לזהות את הבעיה אלא לתת לה שם ולהציע פתרון טוב ויעיל.
רק השבוע התבוננתי על משה בהקשר הזה. משה שמקבל עצה ובאמת מקשיב, ובוחר לאמץ וליישם.
כאחת שכבר תקופה ארוכה מבינה שאני צריכה להאציל סמכויות כדי להיות יעילה יותר, וכדי שתרבה הברכה, אבל איכשהוא, למרות הידיעה וההבנה הזו, היישום איטי וממש לא מתקדם בקצב הרצוי ואני מתקשה מאד לעשות את זה.
כשאני קוראת את מה שקרה בין יתרו למשה, אני מבינה, *שלא מספיק להבין מה צריך לשנות, צריך גם להסכים לשנות, וללכת עם זה עד הסוף.*
אין לי מושג מה השינוי הזה דרש ממשה, אבל כשאני חושבת על האצלת סמכויות באופן כללי, אני יודעת כמה זה דורש ענווה, ונתינת מקום. כמה צריך להסכים שזה ייעשה גם באופנים אחרים, ובקצב שונה, עם תוצאות שונות.
מתפללת שכולנו נשאב ממשה את היכולת לשנות כשצריך ומתבקש. את היכולת לתת מקום לאחרים, כדי לדייק את שליחותינו, ולהפיק את המקסימים מהכוחות שה' נטע בנו.
