בָּא תָּבוֹא הַגְּאֻלּה

לְכָל אֶחָד יֵשׁ אֵיזֶה מִצְרַיִם,
גַּם אִם הוּא לֹא גָּלוּי לָעַיִן.
לְכָל אֶחָד יֵשׁ מָקוֹם
בּוֹ הוּא מַרְגִּישׁ –
בְּתוֹךְ בֹּץ טוֹבְעָנִי,
כָּזֶה שֶׁדּוֹרֵשׁ וְתוֹבְעָנִי.
לְכָל אֶחָד רְשִׁימַת פְּאֵר,
שֶׁל נִסְיוֹנוֹת שֶׁלֹּא צָלְחוּ,
נִסְיוֹנוֹת שֶׁכָּשְׁלוּ,
ולֹא הֵנִיבוּ.
לְכָל אֶחָד יֵשׁ אֵיזֶה פַּרְעֹה,
אֵלָיו לְכַוֵּן אֶצְבַּע מַאֲשִׁימָה,
וְאֵיזֶה כַּעַס וּמִרְמוּר,
עַל גְּאֻלָּה שֶׁלֹּא בָּאָה.
בְּכֹל אֶחָד כְּמִיהָה,
וְתִקְוָה עֲמֻקָּה,
שֶׁאִם רַק נְחַכֶּה –
זֶה פָּשׁוּט יִקְרֶה.
שֶׁבְּרֶגַע שֶׁל חִפָּזוֹן,
נִשָּׁלַח לַחָפְשִׁי.
שֶׁיְּבַקַּע עֲבוּרֵנוּ הַיָּם,
וּבְעַנְנֵי הַכָּבוֹד נִהְיֶה עֲטוּפִים.
וַאֲנַחְנוּ שׁוֹכְחִים,
שֶׁלִּפְנֵי הַגְּאֻלָּה,
יֵשׁ שִׁעְבּוּד.
וְצָרִיךְ לִזְעֹק מֵעֲבוֹדָה קָשָׁה,
וּלְהָקִים עַל זֶה צְעָקָה גְּדוֹלָה.
שֶׁצָּרִיךְ לְהִתְפַּלֵּל שֶׁיָּבוֹא מֹשֶׁה,
וּלְחַפֵּשׂ וּלְהָכִין כֵּלִים,
אוֹתָם נִשָּׂא כְּשֶׁיּוֹצְאִים.
שֶׁיֵּשׁ לֵילוֹת מֵהַבַּיִת לֹא יוֹצְאִים,
וְאֶת הַמַּשְׁקוֹף בְּדָם מוֹרְחִים.
שֶׁבְּרִגְעֵי הַחֹשֶׁךְ הֲכִי גְּדוֹלִים,
מְכִינִים תֻּפִּים,
וְאוֹתָם שׁוֹמְרִים,
וְלִשְׁלִיפָה הֵם מַמְתִּינִים.
וְצָרִיךְ אֵיזֶה נַחְשׁוֹן בְּתוֹכֵנוּ,
שֶׁיָּעִיז,
וַיִּקַּח הַרְבֵּה אֲוִיר,
וְיִקְפֹּץ עָמֹק לְתוֹךְ הַיָּם.
אֶחָד כָּזֶה,
שֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁהַיָּם עוֹד יִבָּקַע.
גַּם כְּשֶׁנִּדְמֶה שֶׁכֹּל הָאֲוִיר אָזַל,
הוּא יֵדָע וְיַאֲמִין,
שֶׁיֵּשׁ חַמְצָן,
וְעוֹד נוֹתַר, וְיֵשׁ מַסְפִּיק,
עַד שֶׁנְּשֻׁחְרַר.
וְלָנוּ נוֹתַר לָקַחַת צַעַד,
וּלְהַאֲמִין בַּגְּאֻלָּה.
גַּם אִם נִדְמֶה שֶׁאֵין אֲוִיר,
וְהַיֵּאוּשׁ גּוֹבֵר,
הִיא בֹּא תָּבוֹא.
Uncategorized
yaelrath1

שני עצים. שני ילדים

שני עצים, אותו הזן, נקנו באותה משתלה, נשתלו בהפרש של שעה קלה. שני עצים, אותה גינה, אותה ירוחם, אותה מערכת השקייה. אחת ערומה, אין סימן

קרא עוד »
Uncategorized
yaelrath1

פשוט אל תאמינו לאנשים

לאורך כל השנה, ממש כמעט כל יום, אני מוצאת את עצמי מנסה לפתח את השריר הזה – לא להאמין לאנשים. אני יודעת שזה נשמע כאילו

קרא עוד »

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *