אני ממש רוצה שיהיה נעים בבית | מחשבות לקראת ליל הסדר
'אני כל כך רוצה שתהיה אוירה נעימה בבית לפני פסח', היא אמרה. 'כל שנה זה חשוב, אבל השנה – חשוב הרבה יותר. אנחנו בליל הסדר בבית, אין את הזמן של הנסיעה להתאושש מהעצבים, הצעקות והמתח. הצילו! איך – אני – עושה – את – זה?'
כשהיא שאלה אותי את השאלה הזו, הזיכרון שלי חזר הרבה שנים אחורה.
הייתה תקופה שכל יום היה בו טקס קבוע עם אחד הילדים. אני הייתי קמה נחושה בבוקר ואומרת לעצמי – היום יהיה נעים בבית וכמו בדו-קרב, היא היתה קמה ואומרת לעצמה – היום אני אוציא את אמא מדעתה.
ואיך אני יודעת? כי היא עשתה ה-כ-ל כדי לעצבן אותי, ונחשו מה? כן, כן, צדקתם! הייתי מתעצבנת. כל ההחלטות שלי על רוגע ונעימות התנדפו להם כלא היו.
אחרי שהטקס הזה חזר על עצמו יותר מידי פעמים, התייעצתי עם אהובה מה אני יכולה לעשות כדי שיהיה נעים בבית?? אני פשוט לא מצליחה!
בחכמתה, היא עזרה לי להבין שאני לא שחקנית יחידה במגרש. שבבית יש עוד אנשים, ואדם אחד לא יכול לייצר לבד אוירה נעימה.
איכשהוא, הבנתי שלקחתי אחריות על משהו שאין לי שליטה עליו. הבנתי שזה לא שלי, ולא בכוחי ליייצר את האווירה הטובה.
זה עזר לי להרפות מלנסות את מה שלא בידי. זה נכון, אני רוצה אוירה טובה, ולכן אני עושה את שלי, את מה שבכוחי, וזה לגמרי תפקידי.
הבנתי גם שמה שלא שלי, פשוט לא שייך לי. במקום לקום בבוקר ולהגיד: 'יהיה – פה – נעים!' התחלתי להגיד לעצמי בלב: 'אני רוצה אוירה נעימה, ואשתדל לעשות את חלקי בענין. גם לכם יש חלק, ואני לא יכולה לעשות את החלק שלכם במקומכם'.
כש שיניתי את הדיבור הפנימי שלי, פתאום היה לי הרבה יותר חמצן, ולי – נהיה – הרבה – יותר – נעים.
ומה קרה בבית?
באמת משהו במאבק הזה ביני לבינה נרגע. היא לא היתה צריכה להוכיח לי שהיא זאת שמנהלת את האווירה בבית, ואני פשוט הנחתי את האמת הפשוטה במרחב – כולנו יוצרים ביחד את האווירה בבית.
שנים אני הולכת עם ההבנה הזו,וזה מדהים אותי כל פעם מחדש כמה הילדים קולטים את השדרים שלנו (גם ללא מילים), וכשאנחנו לא עסוקים בלעשות את העבודה שלהם, הם מתגייסים לעשות אותה. (וגם כשלא נעים, למדתי לזהות, מתי זה שלי, ומתי זה שלהם).
אז אמא יקרה,
את בחברה טובה. עוד לא פגשתי אמא שלא רוצה אוירה נעימה בליל הסדר. עשי את שלך, ומה שלא שלך – תשאירי להם לעשות.
רבי נחמן אומר את זה במספר מילים פשוטות – יעשה את שלו ולא אכפת לו.
אדם צריך להחזיק בתוכו 2 תנועות נפש, בו זמנית ובמקביל.
תנועת יעשה – אני פועל ומשתדל לעשות את שלי. את ה100% שלי.
מהי תנועת לא אכפת לו? ברור שאכפת לי מה קורה בבית שלי! איך לא יהיה לי אכפת??
הכוונה היא לא שלא אכפת לי, אלא שאני מרפה משליטה, מניחה למה שלא שלי, למה שלא בידי, כי אני ומתברר גם כל שאר האמהות, לא מנהלות פה את העולם.
