היום בבוקר אנחנו בכלל אמורים להיות בסעודת הודיה. שמחה גדולה של תינוקת מתוקה, שנולדה פגית ועכשיו כבר שמנמנה קטנה. במקום קיבלנו במתנה תמונה של אבא שלה לבוש במדי זית, מחבק אותה.
_____
התמונה הזו,
היא סיפור ללא מילים,
של רוח גדולה,
טעימה של שליחות,
סיפור של גבורה ונחישות.
התמונה הזו,
היא הסיפור רבים כל כך.
של זוגות ובתים שנושאים על כתפם –
את נצח ישראל,
ואת המשא (והמסע) של תקומת עם בארצו.
שבונים בתים, ונותנים אמון בחיים. שלומדים ובונים עולם, וחיים במלואו – ויודעים ברגע אחד, לפשוט את האזרחות וללבוש מדים ופשוט להתייצב.
זה סיפור פרטי,
זה סיפור לאומי,
אשרי העם שככה לו,
אשרי העם שאלו בניו ובנותיו.
אשרי הילדים שאלו הם הבתים בהם הם גדלים,
שסופגים עוד בבטן אמם, את גודל השעה,
את גודל המשימה, ואת הזכות הגדולה ליטול חלק בעשייה.
והילדים האלו,
גדלים עם תעצומות,
בגרות ושליחות,
זקיפות ורוח גדולה.
אשרי העם שככה לו,
אשרי העם שה' אלוקיו.
מזל טוב אהובים♥
ולכם כל אנשי המילואים –
שתזכו לרוב נחת,
שתזכו תמיד להיות מהעושים והפועלים, להיות שותפים בדברים גדולים,
כי בזכות נשים צדקניות נגאלו ממצרים ובזכות נשים ואנשים צדיקים נגאל גם היום.
_____
ולכל מי שבעורף
תפקחו את העניינים והלב,
תראו מה משפחות המגויסים צריכים.
לא לכולם יש מעטפת, וגם למי שיש מעטפת, זה כבר כל כך הרבה זמן, ולא פשוט בכלל.
ברגישות כמובן,
תזמו ופשוט תעשו,
וגם כמובן תציעו ותשאלו.
זה השותפות של כולנו בגודל השעה ובגדול המשימה.
ואל תקנו את המשפט –
הכל בסדר לא צריך שום דבר.
אין כמעט אף אחד בעולם שלא ישמח לעוגה בשבת, או מגש ירקות או פירות חתוכים, או סתם ארוחת בוקר שלא הם הכינו.
כן כן, גם אלה שממש מסתדרים. אלה שמסתדרים תמיד תמיד.
