רוֹצֶה כָּל כָּךְ לְהָרִים אֶת הַנַּיָּד, וְלִמְצֹא אֶת סוֹכֵן הַבִּטּוּחַ מֵעֵבֶר לַקַּו. לְבַקֵּשׁ שֶׁיַּעֲשֶׂה לָנוּ פּוֹלִיסָה מַקִּיפָה, מַמָּשׁ עַל כָּל צָרָה. שֶׁיִּהְיֶה כּוֹלֵל וּמַקִּיף, וְלֹא

רָצִיתִי כָּל כָּךְ לַעֲשׂוֹת, לְהִסְתַּעֵר, לָתֵת מֵעַצְמִי עוֹד וָעוֹד. רָצִיתִי, וְיָדַעְתִּי שֶׁאֲנִי יְכוֹלָה, וּלְהֵיטִיב רוֹצֶה. אֲבָל מָצָאתִי אֶת עַצְמִי עֲיֵפָה, עֲיֵפָה וּמַרְפָּה. הִתְגַּנְּבוּ לָהֶן מַחֲשָׁבוֹת,

כְּשֶׁהַיְתִי יַלְדָּה, כָּל שַׁבָּת בִּתְפִלָּה, שִׁנַּנּוּ אֶת אוֹתָם הַשֵּׁמוֹת, שֶׁרָצִינוּ בַּבַּיִת כָּל כָּךְ לִרְאוֹת. רוֹן ארָד, וחַיָּלֵי סוּלְטָן יַעֲקֹב – שֶׁנִּשְׁבּוּ בַּקְּרָב. כְּשֶׁהַיְתִי נַעֲרָה, הָיְתָה

בהלוויה של משה לייטר הי'ד, בין המילים שהחברה קדישא אמרו, קפצו לי המילים – 'צדיק אתה ה' וישר דרכך'. איך ששמעתי את המילים האלו, הרגשתי

פעם, בסוף אחד ההריונות, בשלב הזה שהלכתי כמו ברווז, (או יותר נכון – בקושי הלכתי והייתי דומה לברווז😉), אחד הילדים רץ לכביש. תוך אלפית שנייה,

עַל כָּל הַדְּמָעוֹת שֶׁבָּלַעְתְּ, כְּאִלּוּ הָיוּ רַק חֵלֶק מֵהַמָּרָק. עַל כָּל הַדְּמָעוֹת שֶׁנָּתַתָּ לָהֶם לִזְלֹג, וְאִפְשַׁרְתָּ לְעַצְמְךָ גַּם לִכְאֹב. עַל כָּל הַפְּעָמִים שֶׁקִּדַּשְׁתָּ וְהִבְדַּלְתָּ, וְהֵיטֵב

ישבתי איתן במעגל, יפות, הריוניות, עוד רגע קט ויולדות. והבעלים – ברחבי הארץ פזורים, מגויסים, ועלינו שומרים. דיברנו על חששות ואתגרים, פגשנו חוזקות ומשאבים, וחשבנו

עד היום הייתי בסדר. טוב, סוג של בסדר, בעולם שלא בסדר. ואז ראיתי את ההודעה, וראיתי לאיזה משפחה הוא שייך, וכל מה שרציתי, ואני עדין

מה קשה עכשיו?? מה זו השאלה ההזויה הזו??? מלחמה!! המפגשים בקליניקה תמיד מתחילים עם הניסיון (שלי – שלנו) לברר מה בעצם הבעיה או הקושי שהביא