לִפְעָמִים,
צָרִיךְ לָקַחַת אֲוִיר,
וְלִקְפֹּץ לַמַּיִם.
פָּשׁוּט לְהָעִיז
לְהַסְכִּים לְנַסּוֹת,
בְּלִי לָדַעַת מָה יִהְיוּ הַתּוֹצָאוֹת.
לְהַשְׁתִּיק אֶת הַקּוֹלוֹת הַמַּחֲלִישִׁים,
אֵלּוּ שֶׁהוֹפְכִים אוֹתָנוּ –
לְנִמְנָעִים,
אֵלּוּ שֶׁאוֹתָנוּ – מַפְחִידִים.
לִפְעָמִים,
רַק כָּךְ מִתְאַפְשֶׁרֶת לָהּ פְּרִיצָה,
בַּמַּסְלוּל לִתְקוּמָה,
בַּדֶּרֶךְ לַגְּאֻלָּה.
כִּי אֵיפֹה הָיִינוּ אִם לֹא נַחְשׁוֹן שֶׁהֵעִיז,
וּמֵהַמְּשִׂימָה לֹא הִבְרִיז.
לְכֹל אֶחָד מֵאִתָּנוּ יֵשׁ מְשִׂימָה,
שֶׁרַק הוּא יָכוֹל לַעֲשׂוֹת אוֹתָהּ,
וּבְתוֹךְ כָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ,
שׁוֹכֵן לוֹ אֵיזֶה נַחְשׁוֹן,
שֶׁגַּם אִם מִתְחַבֵּא,
הוּא צָרִיךְ וְרוֹצֶה לְהִתְגַּלֵּה.
לִפְעָמִים,
צָרִיךְ לָתֵת לְנַחְשׁוֹן –
לָשֶׁבֶת מוּל מַעֲרֶכֶת הַפִּקּוּד,
לָקַחַת הַרְבֵּה אֲוִיר,
וּלְהִתְפַּלֵּל שֶׁהַגְּאֻלָּה תָּאִיר.
