ראיתם פעם ילדים קטנים חותכים לראשונה עם סכין? בדרכ' יש להם איזה חיוך רחב על הפנים, חיוך שאומר – 'איזה כייף אני גדול וסומכים עלי'!

לפני כמה זמן כשניקיתי את המקפיא, היתה לי תובנה מאד משמעותית שהולכת איתי כבר תקופה… ____________ לפני כמה זמן הייתי צריכה לטפל במקפיא שהיה מלאאא

גם כשנדמה לנו שהכל אבוד ואין תקווה, יש לנו את רבי עקיבא… | לג' בעומר תשפ'ה _______ תחשבו רגע על רבי עקיבא. אדם שרק בגיל

מפעם לפעם אנחנו נוסעים לבאר שבע להחלקה על קרח עם הילדים. כיון שכבר עשיתי את זה לא מעט פעמים, אני כבר יודעת שלוקח לי זמן

אפשר לומר שזה חוב מלפני החג, אבל זה לא באמת נכון, כי מה שאני הולכת לספר בעיני קשור לכל יום. מעשה שהיה כך היה, שהיה

השבת אנחנו נפרדים מספר בראשית, שהוא ללא ספק – בעיניים הסובקטיביות שלי – הספר היפה ביותר בתנ'ך. לפני כמה זמן, תפס אותי משהו פשוט כל

כשהייתי סטודנטית לתואר הראשון, למדתי תנ"ך ויעוץ חינוכי. באחד הקורסים, כשרצו להכין אותנו איך להכין שיעור בתנ"ך, בחרו כמה פרקים שעל פניו הכי משמעממים ומשמימים

יום ירושלים, 36 שנה ליום העלייה שלנו לארץ. אז לכבוד ל"ו שנים שלנו פה בארץ ישראל הקדושה, ביום הזה שאני מודה על הזכות לגדול ולחיות

הסיפור הזה קרה לי לפני הרבה שנים בגלגול אחר שלי, כשהייתי מורה, לפני שצללתי עמוק לתוך מה שאני עושה היום. יום אחד, תלמידה נתנה לי