הוּא כְּבָר לֹא אִתָּנוּ, לֹא בִּגְלַל הַמִּלְחָמָה, כֵּן בִּגְלַל הַמִּלְחָמָה, בְּוַדָּאוּת כִּי הָיְתָה מְצוּקָה. כַּמָּה כְּאֵב רָאִיתִי בַּהַלְוָיָה, בְּקוֹלָהּ שֶׁל הרַעְיָה. כַּמָּה קוֹרֵעַ לֵב, לִשְׁמֹעַ

כמה פעמים רציתי להצדיע, לכל כך הרבה דמויות נסתרות, שאף אחד להם לא מוחא כפיים, והם כלל אינם נראים. כי על החילים בחזית, אנחנו כל

עוד רגע נחתום שבועיים, במציאות החדשה, ההזויה והמורכבת בה אנחנו נמצאים. עוד רגע שבועיים, בה הלסת נשמטת, בהתפעלות והתרגשות, כל פעם מחדש, מטוב הלב והעזרה

את הבוקר התחלתי עם כאב בשרירים, הבנתי שהגוף אומר לי כמה מילים. שגם אם החלטתי להיות חזקה, זו מציאות קשה וכאובה, שיוצרת בתוכי המון טלטלה.

לפעמים, כל מה שצריך, זה לפספס מדרגה, כדי לעשות עצירה. לפעמים כל מה שצריך, זו נפילה קלה, כדי לתת לדמעה, את אפשרות ליציאה. לפעמים, מרוב

הגיע הזמן, כך לפחות חשבתי, שהם כבר סוף סוף יפגשו. הגיע הזמן, שהם – זה את זה יכירו. הם גרים באותו המקום, חולפים אחד על

יש לנו בגינה גם עץ שזיפים. הוא העץ הגבוה ביותר בגינה, והיו שנים בהם הוא הוציא הרבה מאד פירות. אבל אז קרה לו משהו, והרבה

אמא יקרה, לפני הכל אני רוצה לשלוח לך חיבוק ענק. חיבוק כזה מאמא לאמא, כי זה כואב, וזה מאתגר, וזה מקומם, וזה קשה לנו כמבוגרים,

לחיות את ההצלחה כבר מהרגע הראשון יש לנו מנהג לסדר ביום חמישי את שולחן השבת שלנו. הרבה פעמים אנשים שנכנסים אלינו בחמישי, הם מרימים גבה,