תחשבו רגע על רבי עקיבא. אדם שרק בגיל ארבעים התחיל ללמוד קרוא וכתוב, ובמסירות עצומה בנה את עצמו. אדם שהלך ללמוד 12 שנה וחזר הביתה

יש איזה אשליה, בחינוך ילדים, (אבל ממש לא רק), שיש לנו שליטה על הילדים. הכי קל לראות את זה במפגש עם הורים צעירים. אני כל

הגיע הזמן, כך לפחות חשבתי, שהם כבר סוף סוף יפגשו. הגיע הזמן, שהם – זה את זה יכירו. הם גרים באותו המקום, חולפים אחד על

יש לנו בגינה גם עץ שזיפים. הוא העץ הגבוה ביותר בגינה, והיו שנים בהם הוא הוציא הרבה מאד פירות. אבל אז קרה לו משהו, והרבה

שני עצים, אותו הזן, נקנו באותה משתלה, נשתלו בהפרש של שעה קלה. שני עצים, אותה גינה, אותה ירוחם, אותה מערכת השקייה. אחת ערומה, אין סימן

אמא יקרה, לפני הכל אני רוצה לשלוח לך חיבוק ענק. חיבוק כזה מאמא לאמא, כי זה כואב, וזה מאתגר, וזה מקומם, וזה קשה לנו כמבוגרים,

לאורך כל השנה, ממש כמעט כל יום, אני מוצאת את עצמי מנסה לפתח את השריר הזה – לא להאמין לאנשים. אני יודעת שזה נשמע כאילו