לא תודה, אני מסתדרת, באמת, לא צריכה. יכולה לבד, העסק בשליטה, אין צורך, תודה על ההצעה. מכירה את הלא צריכה? איך בהנף של יד, מנפנפת

צעירה, ואמיצה, מבית המלוכה, צועדת לה במסע. בנחישות ובהתמדה, לא חששה ולא נמנעה. השכילה לוותר על כבוד ויוקרה, ומהמיותר העברה נפרדה. צעד ועוד צעד לקחה,

לרגע שימי בצד, את עוגת הגבינה, וקליעת החלה. את ערימות הכביסה, והשמרטוט לשטיפה. תתקשטי, תתרגשי, תזקפי קומה, והיי בטוחה, אנחנו לקראת ההצהרה, הולכות לומר –

תחשבו רגע על רבי עקיבא. אדם שרק בגיל ארבעים התחיל ללמוד קרוא וכתוב, ובמסירות עצומה בנה את עצמו. אדם שהלך ללמוד 12 שנה וחזר הביתה

רוצה לסכם – את הימים שעברו, לספר על הרבה תפוחי אדמה, שנקנו, קולפו ונאכלו. רוצה מילים פשוטות, מילים שמספרות, כאלה שעסוקות בשטויות. אבל הלב שלי

עדינה, אצילית, בשלנית מעולה, וניצולת שואה. בתנועות עדינות, וחרוצות, עשתה את מלאכתה, שעה אחרי שעה. ממעט יצרה שפע, בלי להתלונן, בהכנעה היתה, מול מה שקיבלה.

את סיפור האתר שלי, שאני שולחת היום, אני מתכננת כבר הרבה זמן לספר לעולם, עם לינק לאתר, אבל כל הזמן חיכיתי שזה יהיה מוגמר, שזה

שאני אגיד או שהם יקשיבו?   הרבה אנחנו עסוקים ומתאמצים בחינוך הילדים שלנו. אנחנו מלמדים, מסבירים, מראים… אבל אנחנו מחנכים אותם לא רק כשאנחנו מלמדים

רציתי להבריק את כל החלונות, ושהכל יעמוד פלס בארונות. רציתי לשחרר מהבית את המיותר, ולהגיע ממש לכל דבר. רציתי, ואני עדין רוצה, אבל פסח בשבוע

אני יודעת, פורים עוד לא נגמר, ושושן פורים עוד רק בתחילתו, אבל אני נפרדת. היה טוב, באמת שהיה טוב, אבל מבקשת להפרד בשיא, ומבינה שזה