לפני כמה זמן כשניקיתי את המקפיא, היתה לי תובנה מאד משמעותית שהולכת איתי כבר תקופה… ____________ לפני כמה זמן הייתי צריכה לטפל במקפיא שהיה מלאאא

מפעם לפעם אנחנו נוסעים לבאר שבע להחלקה על קרח עם הילדים. כיון שכבר עשיתי את זה לא מעט פעמים, אני כבר יודעת שלוקח לי זמן

לְכָל אֶחָד יֵשׁ אֵיזֶה מִצְרַיִם, גַּם אִם הוּא לֹא גָּלוּי לָעַיִן. לְכָל אֶחָד יֵשׁ מָקוֹם בּוֹ הוּא מַרְגִּישׁ – בְּתוֹךְ בֹּץ טוֹבְעָנִי, כָּזֶה שֶׁדּוֹרֵשׁ וְתוֹבְעָנִי.

כילדה, כל פעם שלמדנו על עצת יתרו, יתרו היה במרכז. יתרו עם החכמה וההבנה שלו. יתרו שיודע 'לקרוא מפה' ולא רק לזהות את הבעיה אלא

היינו בשלבי התארגנות, כדי לצאת שוב דרומה, ולכל אחד מהם היה ביד מטאטא או מגב. ראיתי אותם ואמרתי להם בקריצה – 'אני עוד אכתוב על

רציתי להבריק את כל החלונות, ושהכל יעמוד פלס בארונות. רציתי לשחרר מהבית את המיותר, ולהגיע ממש לכל דבר. רציתי, ואני עדין רוצה, אבל פסח בשבוע

קשה להאמין כמה זבל היה לפנות, וכמה היה לסדר אחרי פורים. החג הזה, כמה קצר, ככה בלאגן, חבל שלא צילמתי את כל שקיות האשפה שיצאו

לאורך כל השנה, ממש כמעט כל יום, אני מוצאת את עצמי מנסה לפתח את השריר הזה – לא להאמין לאנשים. אני יודעת שזה נשמע כאילו

קרה לי השבוע נס. אין לי דרך אחרת להסביר את הענין, והנס הוא שיש לי (שלא מוכנה אפילו להוציא את ארגז התחפשות מהמחסן לפני ראש

מדגדג לי באצבעות, לכתוב כבר על פסח. אני אוהבת את ההכנות לפסח, את ההזדמנות לעבור על הבית, ולנקות את כל מה שהצטבר לו… או לפחות