כמה מילות הקדמה – רותי גרינגליק היא חברה שלי. היא לא חברה של בית קפה, או סעודות שבת, היא חברה של דרך. היא חברה של

לפני 14 שנה, הגיעו אלי זוג ליעוץ על הבת שלהם. אני זוכרת אותם טוב טוב, כי זה היה דחוף, ולמרות שהיתי מעט אחרי לידה, נפגשתי

איכשהוא אני כותבת הרבה על צמחים, ואולי בטעות תחשבו שיש לי איזה כישרון בנושא, אז למען הסר כל ספק, יש לי היסטוריה ארוכה של חיסול

מתי שהוא בתחילת המלחמה, היתה נזילה/פיצוץ באחד הצינורות של מערכת ההשקיה בגינה. אחר כבוד, הלכתי וסגרתי את מערכת ההשקיה, וזהו. שמתי נקודה. אני לא גאה

'אני כל כך רוצה שתהיה אווירה נעימה בבית', היא אמרה. 'תמיד זה חשוב, אבל הפעם – זה חשוב הרבה יותר, כי אין את הזמן של

כבר שבוע וחצי אני כותבת, כותבת ולא שולחת. יודעת על מה אני רוצה לכתוב, ולא מרגישה שאני מדייקת. לא רוצה להחליש, אבל רוצה להיות כנה