מדגדג לי באצבעות, לכתוב כבר על פסח. אני אוהבת את ההכנות לפסח, את ההזדמנות לעבור על הבית, ולנקות את כל מה שהצטבר לו… או לפחות לנסות.😉
אני אוהבת את זה, וגם אספתי לי כמה תובנות חכמות לאורך השנים, שאני רוצה לכתוב עליהם.
אבל בעיקר, קולטת שרוצה לכתוב על פסח, כי אוהבת לדלג על פורים.
משהו ביני לבין פורים עוד לא עשו שלום. אנחנו לא כאלה חברים טובים. פעם ממש הרגשתי ברוגז עם החג הזה, ואז היה שלב של דחייה מצידי.
לאחרונה, כשאני חושבת על פורים, אני במקום אחר. אני רוצה להיות חברה שלו ולא כל כך יודעת איך. מתחשק לי לפתוח בקשר חדש עם החג הזה. אני רוצה להכיר, להתיידד וכבר להיות חברים טובים.
לא סתם היחסים שלנו לא כל כך טובים. יום עם כל כך הרבה משימות ובלאגן, ואני בכלל כבדה כזאת, ולא שטותניקית.
ביננו, אם זה רק פורים איכשהוא היה יותר קל. אבל זה נמתח לשבועיים ברצף, בהם הילדים מרוחים להם באיפור שלא יורד, וכל יום יש משימה או הנחיה אחרת, מה להביא או למה להתחפש, ובתוך כמעט מיליון הקבוצות שיש לי בוואטאפ (טוב, הגזמתי, אבל לפעמים אני ככה מרגישה), אני אף פעם לא מצליחה לעקוב או לעמוד במשימות.
כמובן, שיש גם את גולת הכותרת – משלוחי מנות. מה שלא ניסיתי לא ממש התישב לי. ניסיתי לא להכין כמעט בכלל, ניסיתי כן להכין הרבה, אבל איכשהוא תמיד יש לי מה לומר לעצמי על זה…
אז ככה כל שנה מחדש אני דוחה את ההכנות, ומתעלמת מהעובדה שהוא מתקרב, חושבת אולי הוא פשוט יתבטל, ואז בבום, הוא מגיע, והפלא ופלא תתפלאו לשמוע – אני לא מוכנה, ונחשו מה? זה לא גורם לי תוספת של אהבה וחיבור…
…
לפני כמה שנים אמא שלי אמרה לי – 'את יודעת למה יש ככ הרבה משימות בפורים? אומרים שזה כדי להסיח את דעתנו. כי זה יום מסוגל לתפילות'.
רק את זה היתי צריכה לשמוע. עוד משימה.. לא רק קריאת מגילה בלי לפספס אף מילה, אלא גם תפילות בכוונה. 🙈
אבל בתוכי ידעתי גם אז כשהיא אמרה את זה, ובתוכי יודעת גם עכשיו – שהגיע הזמן שנתידד.
אז אני פונה לציבור הנשים כאן –
איך להתידד עם חג הפורים? איך אפשר להתאהב בחג הזה, ולא להתעסק עם קטנות?? מה אתן עושות, שגורמות לכם ממש לשמוח ולאהוב את החג הזה?
