והגדת לבנך, אננס ותותים, שוקולד וקצפת…

שאני אגיד או שהם יקשיבו?

 

הרבה אנחנו עסוקים ומתאמצים בחינוך הילדים שלנו. אנחנו מלמדים, מסבירים, מראים…

אבל אנחנו מחנכים אותם לא רק כשאנחנו מלמדים אותם מה נכון או לא נכון, ולא רק כשמדברים איתם ונמצאים איתם.

אנחנו מחנכים אותם כשהם רואים איך אנחנו מתייחסים להורים שלנו, לבני הזוג שלנו, ולשכן.

אנחנו מחנכים אותם כשהם רואים איך אנחנו מתמודדים כשלחוץ, כשקשה, כשאנחנו לא במיטבינו.

אנחנו מחנכים אותם גם כשאנחנו דורשים מהם דברים שאנחנו חלשים בהם, כי אנחנו אומרים להם מסר חזק – אתם לא מוגבלים, ואתם יכולים לגדול ולהצליח, גם איפה שאנחנו עדין לא זוכים.

אנחנו מחנכים אותם בעצם היותינו. החינוך הזה, ללא מילים, הוא חזק, עוצמתי, ואולי חזק יותר מכל דבר שאי פעם נאמר להם או נלמד אותם.


פעם בשנה יש לנו זמן מוגדר, בה צוונו לחנך את הילדים שלנו. זמן מוגדר ל- והגדת לבנך.

זמן שנועד לחבר אותם לסיפור הגדול, לשרשרת הדורות. זמן בו אנחנו מלמדים אותם, שהם חלק מדבר גדול, חלק ממסע, שהתחיל הרבה הרבה לפני שהם הגיעו לעולם, וימשיך עוד הרבה אחריהם, עם הנכדים, נינים וחמישים שלהם.

זמן שבו אנחנו מלמדים אותם, שיש מרור בחיים, ולא מרימים ידיים, אלא אוכלים אותו, וממשיכים הלאה.

זמן שבו אנחנו אומרים להם, יש גלות ויש גאולה, ואנחנו לא מתייאשים גם כשהדרך ארוכה.

ליל הסדר מוקדש למשימה החשובה הזו, להעברת כל המסרים הללו, ועוד מסרים רבים וחשובים.

כולנו מכירים את זה, שלפעמים, דווקא כשמפנים זמן, זה לא יוצא הכי איכותי. דווקא בזמנים שאנחנו באים עם ציפיות גבוהות, אנחנו נוחלים אכזבה.
לפעמים דווקא בטיול או בנופש יש מתח, ולא מתפתחים רגעי שיא משמעותיים, ולא תמיד הזמן שמוקדש לזמן איכות הוא נוצץ, מרגש וכל כך משמעותי.

לפעמים הערב הזה, שדמיינו שיהיה משפחתי ומרומם הוא לא בדיוק כזה, והוא מתחיל בדיונים ומריבות מי ישב איפה בשולחן, ואנחנו מוצאים את עצמנו עוד לפני שהתחלנו תוהים מה לעשות עם הילד שמסרב לבוא לשולחן, ואז תוך כדי הסעודה, ילד עושה בלאגן ומשבש את כל הסדרים, ורגיש וכל דבר מפריע לו. (כן,כן, כולם דוגמאות אמיתיות מהקליניקה בשבוע האחרון😅).

חשוב שנדייק לעצמנו –
הציווי הוא והגדת לבנך ולא והקשיב/ והתלהב/ והיה קשוב בנך.

המיקוד שלנו צריך להיות בחלק שלנו. להיות במיטבינו, לערוך שולחן, להביא את עצמנו ואת הסיפור שלנו, להגיד דברים של טעם, לעשות את ההשתדלות שלנו. אבל זה לא מספיק, אחרי שעשינו את שלנו, אנחנו צריכים להניח, להרפות ולא להתעסק בחלק שלהם. זה כבר תפקידם להטות אוזן, להקשיב ולהפנים. ודעו לכם, שגם החמוד שיושב על הספה מקשיב טוב טוב..הוא רק דואג שלא תעלו על זה, ויבוא הזמן שזה יופיע.

 

אז מה כן עובד לכם? מה אתם עושים, כדי להיות במיטבכם, כדי להיות במקום של והגדת לבנך בבית שלכם בליל הסדר.

זה לא כדי להוציא לאף אחד את העיניים😉, וגם לא צריך להתנצל ולהגיד שדברים אחרים לא עובדים (זה ברור, ככה זה אצל כולם שלא הכל עובד מושלם). זה גם לא כדי לומר בואו נעשה העתק הדבק, כי לכל בית מתאימים דברים אחרים.

זה רק כדי לפתוח לנו את הראש. כי לפעמים רעיון טוב כן מתאים לנו, ולפעמים גם אם הרעיון ששמענו לא מתאים לנו, זה עוזר לנו לחשוב קצת אחרת, ולגלות מה כן נכון לנו.

קישור לתמונה..

https://www.freepik.com/free-photo/top-view-from-afar-strawberries-bowl-strawberries-bars-chocolate-plate-chocolate-covered-strawberries-bowls-chocolate-cream-strawberries-cutting-board_16925858.htm#query=Strawberries%20and%20chocolate&position=39&from_view=search&track=ais

Uncategorized
yaelrath1

תגידי, מה המודל הטיפולי שלך?

"אז אנחנו בעצם עוברים פה תהליך זוגי, וגם אישי בו זמנית." אמר לי אחד האנשים בקליניקה השבוע, והמשיך- "תקשיבי, זה ממש מודל מענין, ואני רואה

קרא עוד »
Uncategorized
yaelrath1

שימי מדים

לכי להתקלח, (שימי לידך חלוק מגבת), תסתרקי, תתלבשי יפה, שימי גם עגילים ושרשרת. אני יודעת, זה מרגיש לא קשור. בעלך מגויס, הבן שלך טייס, יש

קרא עוד »
Uncategorized
yaelrath1

אז מי אני באמת?

אחרי שניערנו את האבק מעלינו, הגיע השעה להיפגש מחדש עם עצמנו. הרבה פעמים אנחנו שואלים את עצמנו – מי אני באמת? אני ההצלחות שלי? הכשלונות

קרא עוד »

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *