רצוא ושוב

הגיע הזמן,
כך לפחות חשבתי,
שהם כבר סוף סוף יפגשו.

הגיע הזמן,
שהם –
זה את זה יכירו.

הם גרים באותו המקום,
חולפים אחד על פניו של השני,
לפעמים ממש יום יום.

אבל מעולם לא נפגשו,
בטח שלא יחדיו שהו,
ומעולם לא דיברו.

ניסיתי לחשוב,
איך ליצור את המפגש,
איך ללכוד את המבט.

במשמרת של מי הם יתראו,
באיזה קונסטלציה יחד יופיעו
וואי, וואי, איך יפגשו?

הרעיון נהיה לי מורכב,
מסובך ומאתגר,
תהיתי אולי פשוט אוותר.

שאלתי את עצמי –
מה בכלל יקרה,
כשרצוא יפגש עם שוב?

באיזה שפה הם ידברו,
האם הם זה את זה יבינו,
או איכשהוא יכילו?

יצליחו להפגש באמת?
וואי, לא ידעתי,
חששתי באמת.

אבל הכמיהה נשארה,
כי הם שניהם כל כך אני,
והמחשבה שזה לטובה,
עוד רעננה בקרבי.

Uncategorized
yaelrath1

בזכות נשים צדקניות

ישבתי איתן במעגל, יפות, הריוניות, עוד רגע קט ויולדות. והבעלים – ברחבי הארץ פזורים, מגויסים, ועלינו שומרים. דיברנו על חששות ואתגרים, פגשנו חוזקות ומשאבים, וחשבנו

קרא עוד »
Uncategorized
yaelrath1

מתכון מוצלח

מלחמה, צו שמונה, והוא ברצף והמון בצבא. את רק מחכה שהוא יצא, הוא רק מחכה להגיע לבית. ואז, סוף סוף הוא מגיע, ואתם כל כך

קרא עוד »
Uncategorized
yaelrath1

מכתב לחברות של מאיה די

זה אף פעם לא זמן מוצלח לדבר על המוות, אבל אין יותר מתאים מיום הזיכרון לעסוק בנושא הזה. משתפת במכתב לבנות השרות בירוחם, אחרי הפיגוע

קרא עוד »

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *