רצוא ושוב

הגיע הזמן,
כך לפחות חשבתי,
שהם כבר סוף סוף יפגשו.

הגיע הזמן,
שהם –
זה את זה יכירו.

הם גרים באותו המקום,
חולפים אחד על פניו של השני,
לפעמים ממש יום יום.

אבל מעולם לא נפגשו,
בטח שלא יחדיו שהו,
ומעולם לא דיברו.

ניסיתי לחשוב,
איך ליצור את המפגש,
איך ללכוד את המבט.

במשמרת של מי הם יתראו,
באיזה קונסטלציה יחד יופיעו
וואי, וואי, איך יפגשו?

הרעיון נהיה לי מורכב,
מסובך ומאתגר,
תהיתי אולי פשוט אוותר.

שאלתי את עצמי –
מה בכלל יקרה,
כשרצוא יפגש עם שוב?

באיזה שפה הם ידברו,
האם הם זה את זה יבינו,
או איכשהוא יכילו?

יצליחו להפגש באמת?
וואי, לא ידעתי,
חששתי באמת.

אבל הכמיהה נשארה,
כי הם שניהם כל כך אני,
והמחשבה שזה לטובה,
עוד רעננה בקרבי.

Uncategorized
yaelrath1

בא תבוא הגאולה

לכל אחד יש איזה מצרים, בו הוא שרוי. לכל אחד יש מקום בו הוא מרגיש עמוק עמוק, בתוך בוץ טובעני, כזה שדורש ותובעני. לכל אחד

קרא עוד »
Uncategorized
yaelrath1

מילות סיכום

רוצה לסכם – את הימים שעברו, לספר על הרבה תפוחי אדמה, שנקנו, קולפו ונאכלו. רוצה מילים פשוטות, מילים שמספרות, כאלה שעסוקות בשטויות. אבל הלב שלי

קרא עוד »
Uncategorized
yaelrath1

מאחורי הקלעים

לפני 14 שנה, הגיעו אלי זוג ליעוץ על הבת שלהם. אני זוכרת אותם טוב טוב, כי זה היה דחוף, ולמרות שהיתי מעט אחרי לידה, נפגשתי

קרא עוד »

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *