'אני ממש מסודרת. אבל ממש. סדר זה סופר חשוב לי, ויש לי שיטות ארגון, וקופסאות לאחסון, ולכל דבר יש מקום'.
'ובפועל – הבית שלי בבלאגן נוראי. כל דבר שאני שמה במקום הילדים שלי מזיזים.
אני מסדרת מיטות והם שולפים את המצעים. יש נעלים זרוקים בכל מקום, הם מתקלחים ומשאירים את המגבת והבגדים על הרצפה. הם מכינים שוקו וכל המטבח טפטופים, ולא, הם לא מנקים את הטפטופים…'
ככה היא הניחה בפשטות ובכאב את מה שקורה אצלה בבית.
…
משהו לא הסתדר לי, וניסיתי להבין. איך משהי שסדר וניקיון הם בנפשה, זה המצב אצלה בבית? לא הבנתי אז פשוט שאלתי.
למה את מאפשרת את זה? למה את לא מתעקשת שהם יסדרו, ינגבו, יתלו…??
את יודעת, הוספתי בקריצה😉, אנחנו אמהות, וכשמשהו ממש חשוב לנו, אנחנו יודעות להתעקש ולדאוג שזה יקרה…
ואז,
היא פתחה זוג עיניים גדולות, מפוחדות ומאויימות, ואמרה – 'ואהיה מלחיצה כמו אמא שלי'???
…
ברגע אחד הכל היה לי מובן.
מתישהוא, אי שם ממזמן, בילדות או בנערות שלה, היא הבטיחה לעצמה שהיא לא תהיה מלחיצה כמו אמא שלה.
המקום הזה, בו היא הבטיחה לעצמה שהיא לא תעיז אליו להתקרב, היא צימצמה את מרחב הבחירה והאופציות שלה.
אגב, היה לה קשר מצוין עם אמא שלה. ממש קשר מעולה. אבל בנקודה הזו, היא תקעה את עצמה.
זה סיפור מדהים, שלא טוב שאני אספר את ההמשך, אבל לא מתאפקת.
שבוע אחכ' היא סיפרה לנו בסדנא, שהיא הגיעה הביתה והכסאות היו מורמים, והילדים שטפו את הבית, וזה לא משהו שהיה קורה בכלל, ממש אף פעם.
זה מדהים לראות שלפעמים גם בשלט רחוק, הילדים שלנו קולטים שינוי שעשינו ויש לזה אדוות.
לא טוב שאני מספרת, כי לא בשביל זה אנחנו מנקים את השטח מול ההורים שלנו. לא בשביל להשיג תוצאות. אנחנו עושים את זה כי זה נכון לעשות, כי זו עמדה נכונה וראויה, וכי זו מצווה.
זה גם לא טוב לספר, כי זה לא ככה אצל כולם. לא תמיד הסביבה שלנו משתנה ברגע שעשינו איזשהיא תנועה, לפעמים לוקח זמן עד שדברים מתחילים לזוז, וצריך להיות שם בנחת ובסבלנות.
…
מוזמנים להצטרף אלינו למסע לכיבוד הורים. סדרת מפגשים מעמיקה, הרבנית אהובה צוקרמן ואני נהיה איתכם שם במסע ממש לאורך כל המסע.
מתאים לגמרי למי שהקשר עם ההורים כבר טוב, ורוצה ללמוד ולהוסיף עוד רובד, וגם למי שמרגיש ממש תקוע.
כל הפרטים כאן –
