יום ירושלים,
36 שנה ליום העלייה שלנו לארץ.
אז לכבוד ל"ו שנים שלנו פה בארץ ישראל הקדושה, ביום הזה שאני מודה על הזכות לגדול ולחיות במדינה משלנו, על הזכות לחיות בישראל, אני רוצה להקדיש לאבא ואמא שלי את המילים הבאות. כי למרות שגוגל מפות כתב לי *לא מצאנו דרך להגיע לשם* אתם מצאתם את הדרך.
…
להיות עולה
להיות עולה חדש,
זה לא להכיר עד הסוף,
את הקודים,
והשפה.
זה להיות בלי תשובה,
כששואלים אותך –
באיזה שבט אתה?
להיות עולה חדש,
זה לגדול בלי משפחה מורחבת.
לראות את סבא וסבתא,
פעם בשנה,
ועל זה לומר תודה.
זה לגדול בלי בני דודים,
כן, כן, גם בחגים.
זה להתבלבל בשם מספר,
ולדבר עם מבטא,
ולדעת שמזהים אותך מרחוק,
גם כשאתה מנסה להתערות.
ללמוד איך כאן הדברים עובדים,
ולדעת שיש עוד אינסוף שיעורים.
להיות עולה,
מצריך אינסוף התמדה,
ודבקות במטרה.
להאמין באמת שלך,
ולשאת שוב ושוב תפילה.
וכשאתה עולה מארץ רווחה,
זה לוותר גם על קהילה ומשפחה,
תעסוקה ופרנסה,
בית שאוהבים,
חברים שמקיפים,
ותחושה של חוף מבטחים.
זה ללכת אל הלא נודע,
רק כי יש אמונה.
להחזיק את תקווה,
ולגלות נחישות,
גם מול ילדים מתלוננים,
ולא מבינים.
להיות עולה,
זה לתת לדור הבא מתנה.
של בית,
שפה,
יציבות ותקומה,
ועל זה,
אני מצדיעה,
ואומרת –
אבא ואמא תודה רבה.
ואני רוצה לבקש,
שנעמוד כולנו ונצדיע,
כי מגיע לכל העולים,
בכל הדורות,
ממש מכל הארצות,
שנעמוד ונצדיע,
ונמחא כפיים,
עוד ועוד,
נמחא ולא נעצור.
כי במה שהם עשו,
הם הרבה מאד מסרו,
ואת הארץ הזו בנו.
