
איך נפלתי שוב בפח?
יש איזה אשליה, בחינוך ילדים, (אבל ממש לא רק), שיש לנו שליטה על הילדים. הכי קל לראות את זה במפגש עם הורים צעירים. אני כל
יש איזה אשליה, בחינוך ילדים, (אבל ממש לא רק), שיש לנו שליטה על הילדים. הכי קל לראות את זה במפגש עם הורים צעירים. אני כל
'אני ממש מסודרת. אבל ממש. סדר זה סופר חשוב לי, ויש לי שיטות ארגון, וקופסאות לאחסון, ולכל דבר יש מקום'. 'ובפועל – הבית שלי בבלאגן
זה אף פעם לא זמן מוצלח לדבר על המוות, אבל אין יותר מתאים מיום הזיכרון לעסוק בנושא הזה. משתפת במכתב לבנות השרות בירוחם, אחרי הפיגוע
אולי כבר תלך, ופשוט תסתלק? אולי כבר תבין – שאותך אנחנו לא אוהבים, ואותך פשוט לא רוצים. כי המוות הזה, ערמומי וממזרי, ומופיע ללא התראה,
לכל אחד יש איזה מצרים, בו הוא שרוי. לכל אחד יש מקום בו הוא מרגיש עמוק עמוק, בתוך בוץ טובעני, כזה שדורש ותובעני. לכל אחד
רוצה לסכם – את הימים שעברו, לספר על הרבה תפוחי אדמה, שנקנו, קולפו ונאכלו. רוצה מילים פשוטות, מילים שמספרות, כאלה שעסוקות בשטויות. אבל הלב שלי
עדינה, אצילית, בשלנית מעולה, וניצולת שואה. בתנועות עדינות, וחרוצות, עשתה את מלאכתה, שעה אחרי שעה. ממעט יצרה שפע, בלי להתלונן, בהכנעה היתה, מול מה שקיבלה.
הגיע הזמן, כך לפחות חשבתי, שהם כבר סוף סוף יפגשו. הגיע הזמן, שהם – זה את זה יכירו. הם גרים באותו המקום, חולפים אחד על
את סיפור האתר שלי, שאני שולחת היום, אני מתכננת כבר הרבה זמן לספר לעולם, עם לינק לאתר, אבל כל הזמן חיכיתי שזה יהיה מוגמר, שזה
שאני אגיד או שהם יקשיבו? הרבה אנחנו עסוקים ומתאמצים בחינוך הילדים שלנו. אנחנו מלמדים, מסבירים, מראים… אבל אנחנו מחנכים אותם לא רק כשאנחנו מלמדים