לפני כמה זמן כשניקיתי את המקפיא, היתה לי תובנה מאד משמעותית שהולכת איתי כבר תקופה… ____________ לפני כמה זמן הייתי צריכה לטפל במקפיא שהיה מלאאא

מפעם לפעם אנחנו נוסעים לבאר שבע להחלקה על קרח עם הילדים. כיון שכבר עשיתי את זה לא מעט פעמים, אני כבר יודעת שלוקח לי זמן

לפני כמה זמן טיילנו עם הילדים. בסיום הטיול, אחרי שהעמסנו את האוטו, וכולם התיישבו להם, טוב כמעט כולם, הגברת בת ארבע המשיכה לעמוד מחוץ לאוטו.

סבתא שלי היתה – עדינה, אצילית, בשלנית מעולה, וניצולת שואה. בתנועות עדינות, וחרוצות, עשתה את מלאכתה, שעה אחרי שעה. ממעט יצרה שפע, בלי להתלונן, בהכנעה

לִפְעָמִים, צָרִיךְ לָקַחַת אֲוִיר, וְלִקְפֹּץ לַמַּיִם. פָּשׁוּט לְהָעִיז לְהַסְכִּים לְנַסּוֹת, בְּלִי לָדַעַת מָה יִהְיוּ הַתּוֹצָאוֹת. לְהַשְׁתִּיק אֶת הַקּוֹלוֹת הַמַּחֲלִישִׁים, אֵלּוּ שֶׁהוֹפְכִים אוֹתָנוּ – לְנִמְנָעִים, אֵלּוּ

אני ממש רוצה שיהיה נעים בבית | מחשבות לקראת ליל הסדר 'אני כל כך רוצה שתהיה אוירה נעימה בבית לפני פסח', היא אמרה. 'כל שנה

רָצִיתִי לְהַבְרִיק אֶת כָּל הַחַלּוֹנוֹת, שֶׁהַכֹּל יַעֲמֹד פֶּלֶס בָּאֲרוֹנוֹת. רָצִיתִי לְשַׁחְרֵר מֵהַבַּיִת אֶת הַמְּיֻתָּר, וּלְהַגִּיעַ מַמָּשׁ לְכָל דָּבָר. רָצִיתִי, וַאֲנִי עָדִין רוֹצָה, אֲבָל פֶּסַח בְּשָׁבוּעַ

אחרי כל ההתראות על השלג הצפוי בירושלים, לבקר בכותל ביום שישי האחרון זו היתה זכות מיוחדת. זה דרש אומץ לאנשי ירוחם, וכלל הורדת המעילים מגבוה

היינו בשלבי התארגנות, כדי לצאת שוב דרומה, ולכל אחד מהם היה ביד מטאטא או מגב. ראיתי אותם ואמרתי להם בקריצה – 'אני עוד אכתוב על

לכי להתקלח, (שימי לידך חלוק מגבת), תסתרקי, תתלבשי יפה, שימי גם עגילים ושרשרת. אני יודעת, זה מרגיש לא קשור. בעלך מגויס, הבן שלך טייס, יש