לפני כמה זמן כשניקיתי את המקפיא, היתה לי תובנה מאד משמעותית שהולכת איתי כבר תקופה… ____________ לפני כמה זמן הייתי צריכה לטפל במקפיא שהיה מלאאא

גם כשנדמה לנו שהכל אבוד ואין תקווה, יש לנו את רבי עקיבא… | לג' בעומר תשפ'ה _______ תחשבו רגע על רבי עקיבא. אדם שרק בגיל

מפעם לפעם אנחנו נוסעים לבאר שבע להחלקה על קרח עם הילדים. כיון שכבר עשיתי את זה לא מעט פעמים, אני כבר יודעת שלוקח לי זמן

זה תמיד מעבר מורכב ולא פשוט מיום הזיכרון ליום העצמאות, ועוד יותר בשנה שכזאת, בעיצומה של מלחמה, עם אחים בשבי וכל כך הרבה משפחות שכולות,

לִפְעָמִים, צָרִיךְ לָקַחַת אֲוִיר, וְלִקְפֹּץ לַמַּיִם. פָּשׁוּט לְהָעִיז לְהַסְכִּים לְנַסּוֹת, בְּלִי לָדַעַת מָה יִהְיוּ הַתּוֹצָאוֹת. לְהַשְׁתִּיק אֶת הַקּוֹלוֹת הַמַּחֲלִישִׁים, אֵלּוּ שֶׁהוֹפְכִים אוֹתָנוּ – לְנִמְנָעִים, אֵלּוּ

הרבה אני שומעת בימים האחרונים את השיר: 'אם החרש תחרישי בעת הזאת', והרבה אני חושבת על אסתר המלכה בבית אחשוורוש ועל השתיקה שלה. ולא רק

"אז אנחנו בעצם עוברים פה תהליך זוגי, וגם אישי בו זמנית." אמר לי אחד האנשים בקליניקה השבוע, והמשיך- "תקשיבי, זה ממש מודל מענין, ואני רואה

שני עצים, אותו הזן, נקנו באותה משתלה, נשתלו בהפרש של שעה קלה. שני עצים, אותה גינה, אותה ירוחם, אותה מערכת השקייה. אחת ערומה, אין סימן