גם כשנדמה לנו שהכל אבוד ואין תקווה, יש לנו את רבי עקיבא… | לג' בעומר תשפ'ה
_______
תחשבו רגע על רבי עקיבא. אדם שרק בגיל ארבעים התחיל ללמוד קרוא וכתוב, ובמסירות עצומה בנה את עצמו.
אדם שהלך ללמוד 12 שנה וחזר הביתה עם 12,000 תלמידים. שמע את אשתו אומרת שהיא מוכנה שילמד עוד 12 שנה והסתובב לאחור וחזר ללמוד. אדם שבסוף 24 שנה היו לו 24,000 תלמידים.
דמיינו לעצמכם, איך מרגיש אדם שבנה אימפריה של לימוד תורה, וברגע אחד – מפעל חייו קורס לנגד עיניו, ומתים אלפי התלמידים שלו, בתקופה כל כך קצרה.
כל כך קל היה להבין אותו אילו הוא היה מתייאש, אילו היה ר' עקיבא בוחר להפסיק ללמד תורה. אילו היה אומר לעצמו – 'כנראה שאני לא מתאים להיות רבי, זו כנראה לא השליחות שלי…'
אבל רבי עקיבא בחר אחרת, ופשוט ממשיך במשימת חייו! הוא חיפש ומצא 5 תלמידים, אסף אותם והתחיל הכל מהתחלה.
הוא לא התעסק במספרים, הוא לא אמר – 'אני רגיל לאלפי תלמידים – מה זה חמישה??' הוא לא היה עסוק באבל ולא שקע בתחושת כישלון. הוא פשוט המשיך ועשה את שליחותו, הוא פשוט לימד תורה, ובזכות רבי עקיבא, יש לנו היום את כל התורה שבעל פה.
אני רואה פעם אחרי פעם, סביב ההרשמה לקורסים, את אלו שפונים ומגששים, אבל כל כך חוששים.
כי כואב,
כי הם כבר ניסו כל כך הרבה,
ואומרים לעצמן – די מספיק, אין לי כבר כוח שוב להתאכזב, אני לא רוצה שוב לעבוד לחינם. אולי פשוט צריך לקבל את המציאות, וזהו!
ואני רוצה להגיד לכל האנשים שכבר מיואשים, ולכל מי שמרגיש ככה – 'תהיו רבי עקיבא'. כי אם אנחנו רוצים צמיחה, אין לנו את הפריווילגיה להתייאש. אנחנו צריכים להסכים שוב לנסות, ושוב להתחיל מהתחלה, ולהיות מוכנים להיות בתנועה ולעשות את שלנו.
לכולנו יש מקומות של ייאוש בחיים. לכולנו יש מקומות שלא עובדים, מקומות בהם אנחנו תקועים. רבי עקיבא אומר לנו – תנסו שוב, תנו אמון, ותפעלו.
מתפללת ביום הזה, בו פסקה המגפה של תלמידי רבי עקיבא, שדמותו תעמוד לנגד עיני – לנגד עיננו. שנזכה ברגעי קושי, בזמנים שהתחושה היא שפשוט לא הולך, שנזכה פשוט להמשיך ולא להתייאש. להמשיך עם מי ומה שיש, ופשוט לעשות את שליחותינו בעולם.
