ראיתם פעם ילדים קטנים חותכים לראשונה עם סכין? בדרכ' יש להם איזה חיוך רחב על הפנים, חיוך שאומר – 'איזה כייף אני גדול וסומכים עלי'!

גם כשנדמה לנו שהכל אבוד ואין תקווה, יש לנו את רבי עקיבא… | לג' בעומר תשפ'ה _______ תחשבו רגע על רבי עקיבא. אדם שרק בגיל

פעם, לפני הרבה שנים שכחתי את הקוד הסודי שלי לאשראי. לקח לי הרבה זמן להשקיע את המאמץ כדי לשחזר אותו כי איכשהוא הסתדרתי. אז לפני

לִפְעָמִים, צָרִיךְ לָקַחַת אֲוִיר, וְלִקְפֹּץ לַמַּיִם. פָּשׁוּט לְהָעִיז לְהַסְכִּים לְנַסּוֹת, בְּלִי לָדַעַת מָה יִהְיוּ הַתּוֹצָאוֹת. לְהַשְׁתִּיק אֶת הַקּוֹלוֹת הַמַּחֲלִישִׁים, אֵלּוּ שֶׁהוֹפְכִים אוֹתָנוּ – לְנִמְנָעִים, אֵלּוּ

הייתי בטוחה שאנחנו מוכנים פיקס לתחפושות, עד שגיליתי שהקשת של החד קרן, שהיתה בבית כבר חודש, פשוט – איננה. איפה שלא חיפשנו, היא לא היתה,

'אֵיפֹה אֲנִי?' לִפְעָמִים אֲנִי אוֹמֶרֶת לְעַצְמִי. תְּחוּשָׁה שֶׁהָלַכְתִּי לְאִבּוּד, וְהַמַּצָּב פָּשׁוּט אָבוּד. מְחַפֶּשֶׂת מִתַּחַת לַמִּטָּה, וְעַל גַּבֵּי הַשִּׁדָּה, בְּתוֹךְ הָאָרוֹן, וְגַם בַּסָּלוֹן. אֵיכְשֶׁהוּא, אֵיפֹה שֶׁאֲנִי

רוצה לסכם – את הימים שעברו, לספר על הרבה תפוחי אדמה, שנקנו, קולפו ונאכלו. רוצה מילים פשוטות, מילים שמספרות, כאלה שעסוקות בשטויות. אבל הלב שלי

עדינה, אצילית, בשלנית מעולה, וניצולת שואה. בתנועות עדינות, וחרוצות, עשתה את מלאכתה, שעה אחרי שעה. ממעט יצרה שפע, בלי להתלונן, בהכנעה היתה, מול מה שקיבלה.

את סיפור האתר שלי, שאני שולחת היום, אני מתכננת כבר הרבה זמן לספר לעולם, עם לינק לאתר, אבל כל הזמן חיכיתי שזה יהיה מוגמר, שזה

יש לנו בגינה גם עץ שזיפים. הוא העץ הגבוה ביותר בגינה, והיו שנים בהם הוא הוציא הרבה מאד פירות. אבל אז קרה לו משהו, והרבה